פייסבוק

כשאנוב - היסטוריה יהודית

ראשיתו של היישוב היהודי בכשאנוב הוא כנראה במאה ה-17. במחצית השנייה של המאה ה-18 כבר התגוררו בעיר 60 משפחות, שמנו כ-350 נפש. הם עסקו במלאכה והיו ביניהם חייטים, כובענים וצורפים. היו אז 32 בתים בבעלות יהודית . 
בשנים 1846-1818 השתייכה כשאנוב לרפובליקה הקראקאית ועל יהודי העיר חלו התקנות שהותקנו ליהודי קרקוב והרפובליקה. הקהילה היהודית בכשאנוב, על אף שהייתה כבר בעלת מוסדות קהילתיים משלה, הייתה כפופה לקהילת קרקוב, שגבתה וריכזה את מסי הקהילה והיא שמימנה את אחזקת הרב והדיין בכשאנוב.
רק ב-1866 הפכה קהילת כשאנוב לעצמאית ומימנה בעצמה את הפעילות הקהילתית שלה. 
בשל מיקומה של כשאנוב בצומת הגבולות אוסטריה, גרמניה ורוסיה, התפרנסו חלק מיהודי העיר מחלפנות כספים. יהודים עסקו גם בתעשייה זעירה, במסחר סיטוני וקימעונאי, בסחר סוסים, בסנדלרות ובחייטות. בסוף המאה ה-19 פיתחו יהודי כשאנוב את ענף הקונפקציה.
בשנת 1856 נקנתה כשאנוב ע"י קבוצת סוחרים מוורוצלב. אחד מהם היה עמנואל לוונפלד, בן למשפחה יהודית שהתנצרה, אשר הפכה במהרה לבעלים של שטח ניכר מאדמות העיר, מצב שנמשך למעשה עד פרוץ המלחמה ב-1939. משפחת לוונפלד תרמה רבות לפיתוחה הכלכלי והתרבותי של כשאנוב. הרחוב הראשי של העיר, "אליאה הנריקה" –שדירת הנריקה, אשר נסלל ב-1900, קרוי על שמו של הנריק, בנו הבכור של עמנואל לוונפלד.
בתחילת המאה ה-20, עדיין תחת  השלטון האוסטרי, חיו בכשאנוב כ-5,500 יהודים, שהיוו כ-50% מכלל האוכלוסייה. כמחצית הנציגים במועצת העירייה היו יהודים. ב-1910 ניסו הפולנים, בראשותו של הכומר האנטישמי קמינסקי, לפגוע בייצוג היהודים במועצה, ואולם בבחירות של 1912 הצליחו היהודים להדיח את הכומר קמינסקי ממועצת העיר.
עד מלחמת העולם הראשונה היה מצבם הכלכלי של יהודי כשאנוב טוב יחסית, מאחר שהיו חלק מהאימפריה האוסטרית ופיתחו קשרים כלכליים עם המערב. סוחרי כשאנוב יצאו למסחר בערי שלזיה העילית וחייטי כשאנוב הגיעו עד ברלין ואף ייסדו בה איגוד מקצועי.
מלחמת העולם הראשונה פגעה קשה בקהילת כשאנוב. בין המגויסים לצבא האוסטרי היו הרוגים ופצועים. משפחות רבות ברחו מהמקום וחזרו לאחר המלחמה כפליטים חסרי פרנסה.
עם חידוש השלטון הפולני לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, הייתה קהילת כשאנוב במשבר כלכלי וחברתי קשה. נוסף לכך לאחר התפוררות השלטון האוסטרי התחוללו פרעות של פולנים ביהודים. השלטון הפולני לא עשה דבר למניעת הפגיעה ביהודי העיר. הקהילה שוקמה בעזרת "ועד ההצלה והעזרה האזורי", שמרכזו היה בקרקוב, ובעזרת ה"ג'וינט". כן פעלו בעיר אגודות עזרה הדדית, ארגוני גמילות חסד וארגוני נשים. בין המוסדות שקמו: "הבנק העממי היהודי"; אגודת "יד חרוצים"; "ארגון נכים, אלמנות ויתומים"; "ויצו".
 

 

הדפסשלח לחבר
Share |