פייסבוק

מוסדות חינוך בכשאנוב

כשאנוב הייתה בעיקרה עיר של סוחרים ובעלי מלאכה. לא היו בה ישיבות מפורסמות או גדולי תורה נודעים, עם זאת תפס בה לימוד התורה מקום חשוב. עד מלחמת העולם הראשונה התקיים לימוד התורה בעיקר בבית המדרש הגדול. לאחר המלחמה עבר לימוד התורה ל"שטיבלעך" של חצרות החסידים – צאנז, בובוב, ראדומסק והוסיאטין.
 
מוסדות החינוך העיקריים בעיר:

"תלמוד תורה": בניגוד למוניטין שיצאו למוסד זה בקהילות יהודיות בגולה, בכשאנוב היה "תלמוד תורה" מוסד חינוכי מוזנח, שיועד לילדי עניים ויתומים. המוסד התקיים מכספי הנדרים של העולים לתורה ומתרומות (שהיו נדירות). התוצאה הייתה תנאי לימוד ירודים ורמת לימוד נמוכה. מאחר שהמשכורת ל"מלמדים" לא הייתה מובטחת, לא היו רובם  מוכשרים לתפקידם ולימדו בעזרת השוט והסרגל. הילדים התחנכו ב"תלמוד תורה" עד גיל בר המצווה לערך, ואז יצאו ללמוד מלאכה, כשחלקם נשאו עמם טינה ליהדות התורה.

בית ספר ע"ש הברון הירש: בית הספר נוסד בתחילת המאה ה-20 בתרומת הברון ונועד להרים את רמת החינוך בעיר. תנאי הלימוד היו טובים והמורים היו פדגוגים מנוסים. הילדים לא נדרשו לשלם שכר לימוד ואף קיבלו ללא תמורה ספרים, בגדים ומעט מזון. למרות כל זאת לא הצליח בית הספר למשוך תלמידים, מכיוון שתכנית הלימודים כללה גם לימודים כלליים, כמו פולנית וגרמנית. האוכלוסייה הדתית של כשאנוב החרימה את בית הספר והוא נסגר לאחר שנים ספורות.

"קובעי עתים": כאן למדו היהודים הפשוטים ובעלי הבתים שיעורים בחומש, מדרש ופרקי אבות וכן שמעו דרשות מפי דרשנים ומגידים. חברת "קובעי עתים", שהייתה העשירה בין חברות הלימוד, שכנה בבניין יפה שבנתה בשכנות לבית המדרש הגדול. מגיד ידוע שלימד שם היה ר' שלמה ברוך מייאר, שהיה בוגר ישיבת פרשבורג ובוגר גימנסיה גרמנית.

"חברת תהילים": חברה של יהודים פשוטים שנהגו לומר לפני התפילה פרקי תהילים בציבור. הם נהגו ביום השני של שבועות, יום פטירתו של דוד המלך, לצעוד עם נרות דולקים לבית הכנסת, בו שרו את "מזמור לדוד" ולערוך סעודת מצווה. במרוצת הזמן הפכה "חברת תהילים" לחברת שיעורים.

"מחזיקי לימוד": זו הייתה חברת הלימוד הגדולה והמשפיעה ביותר בכשאנוב. היא נוסדה כמשקל נגד למפלגות הסוציאליסטיות, ה"בונד" ו"פועלי ציון". החברה ארגנה אספות עם, היו לה מרצים משלה ואפילו עיתון, "דער יידישער רעליגייעזער ארבעטער" ("הפועל היהודי הדתי") שנוסד ב-1910. חברי "מחזיקי לימוד" נמנעו מכל מגע עם הרנסנס היהודי-לאומי של אותם ימים ועם המאבקים הסוציאליים, והתמקדו בהפצת התורה בקרב בני הנוער.

בית הספר "בית יעקב": נוסד לאחר מלחמת העולם הראשונה. עד להקמתו לא זכו הבנות היהודיות ממשפחות אדוקות לחינוך ראוי והיו בורות אפילו בתחום הדת. בית הספר "בית יעקב" תרם לעקירת הבורות בקרב בנות כשאנוב.

 

הדפסשלח לחבר
Share |