פייסבוק
תאריכים בתולדות הקהילה בימי השואה

4 בספטמבר 1939: כשאנוב נכבשת בידי הגרמנים. הקרבן הראשון הוא צעיר כבד שמיעה שלא ציית להוראות של חייל גרמני לעצור ונורה למוות.

8 בספטמבר 1939: כ-30 מיהודי כשאנוב, שברחו לטשביניה מספר ימים לפני פרוץ המלחמה, נתפסים בידי הנאצים ומוצאים להורג.

אוקטובר 1939: מוקם היודנראט הראשון. תפקידו לספק אנשים לעבודות כפייה, לערוך רישום אוכלוסין ולמסור לגרמנים חפצי ערך. בעדויות של ניצולי שואה נמתחת ביקורת על חוסר רגישות של חלק מחברי היודנראט. פעולות חיוביות של היודנראט: קבורת אחים לטבוחי טשביניה; הקמת "מטבח עממי", שסיפק למשפחות רבות ארוחה חמה לפחות פעם ביום.

דצמבר 1939: כשאנוב מסופחת לרייך הגרמני. מצב היהודים מתדרדר עוד יותר כי נחסם המעבר לקרקוב, שבה היו יהודי כשאנוב תלויים לפרנסתם. נוסף לכך מתגברות הגזרות וההתעללויות.

בשנת 1940: גזרה לשאת סרט לבן עם מגן דוד, מה שמגביר את החטיפות וההתעללויות. עם זאת, בהשוואה לשנים הבאות, זוהי השנה הנוחה ביותר. העובדה כי כשאנוב שייכת לרייך הגרמני מעוררת תקווה כי המשטר הגרמני יהיה נוח יותר ורבים שעזבו את העיר בתחילת המלחמה חוזרים אליה.

מרץ 1940: מוקם יודנראט חדש בראשות בצלאל צוקר, פעיל ציוני האהוד על בני הקהילה. היודנראט החדש פועל רבות בתחומי הסעד, הבריאות והחינוך. הוא מחלק ארוחות חמות, מקים מסגרות חינוך לילדים, פותח קורסים מקצועיים להקל על קבלת עבודה ומפעיל מרפאה.

אוקטובר 1940: לפי הוראת היודנראט המרכזי בסוסנובייץ, בראשות משה מרין, נשלחת קבוצה ראשונה של 300 צעירים מכשאנוב למחנות עבודה בשלזיה העילית. לעיר מגיעות שמועות על התנאים האיומים השוררים במחנות הללו. במקביל מתחיל תהליך של הוצאת יהודים מבתיהם והעברתם ל"אזורים יהודיים". שדרת הנריק ושכונות נוספות הופכות "יודנריין" (נקיות מיהודים).

בשנת 1941: המצב הופך קשה יותר. כל בתי העסק היהודיים עוברים לבעלות הגרמנים. היהודים, בעלי הבית הקודמים, נשארים לעבוד כמשרתיהם של הגרמנים.

אביב 1941: סמוך לחג הפסח מועברים יהודי אושוויינצ'ים לכשאנוב. הסיבה: הגרמנים רוצים להרחיקם מהאזור בו נבנה מחנה ההשמדה.

9 במאי 1941: הגרמנים מבצעים אקציה ברוטאלית. הגברים היהודים הכשירים לעבודה מרוכזים בכיכר שלפני הגימנסיה. כמה מאות מהם, אלה שאין בידיהם אישורים ממקומות עבודה חיוניים לגרמנים, נשלחים למחנות העבודה בשלזיה העילית.

25 במאי 1941: חטיפות נוספות של יהודים, כולל נשים, למחנות בשלזיה. צעירי כשאנוב, היודעים כבר על התנאים הקשים שבמחנות, לא נענים להוראות היודנראט המקומי והחטיפות מתבצעות על ידי שוטרים יהודים מהיודנראט המרכזי בסוסנובייץ.

בשנת 1942: בתחילת השנה אוסרים הגרמנים את בצלאל צוקר, ראש היודנראט, ועוד שני חברי יודנראט נוספים, ב"אשמת" מעשי חבלה. הם נשלחים לאושוויץ ונספים שם. עמידתו הנחושה של צוקר בפני הגרמנים ובפני משה מרין, ראש היודנראט של סוסנובייץ, החישה את קבלת ההחלטה לחסלו.

אפריל 1942: הגרמנים מוציאים להורג בתלייה שבעה מיהודי כשאנוב באשמת הברחת מזון. כל יהודי העיר מחויבים לצפות בהוצאה להורג.

30 במאי 1942: תחילת חיסול יהודי כשאנוב. היהודים מצווים להתרכז במספר מקומות בעיר. הם מחולקים לשלוש קבוצות. קבוצה אחת נשארת בעיר, השנייה נשלחת למחנות עבודה. קבוצה שלישית, כ-3000 איש, זקנים וחולים, נשלחו לאושוויץ ונרצחו שם.

סוף יולי (או תחילת אוגוסט) 1942: אקציה נוספת. הפעם הגרמנים שולחים לאושוויץ גם יהודים בעלי אישורי עבודה. בעיר מוקמים בתי מלאכה, הנקראים "שופים", בהם עובדים   כ-1500 יהודים. ה"שופים" היו מרכז החיים של שרידי יהודי כשאנוב עד לגירושם הסופי מהעיר.

18 בפברואר 1943: אקציה אחרונה. הגרמנים מרכזים את היהודים האחרונים בכיכר השוק ומעבירים את רובם לאושוויץ. קבוצה של כ-500 איש, בעיקר גברים, נשלחים למחנה עבודה במרקשטאט. כשאנוב הוכרזה "יודנריין".

ההערכות על מספר הניצולים מיהודי כשאנוב נעות בין 500 ל-800 איש, מהם כ-300 ששהו בשנות המלחמה בבית המועצות.
 
 המידע לקוח מתוך "פנקס הקהילות" וספר כשאנוב
 

הדפסשלח לחבר
Share |