בית לוחמי הגטאות
הזמנה
עגלת הקניות שלך ריקה.

המבנה של "יד לילד" - דברי האדריכל רם כרמי

אין תופעה אנושית מוכרת העשויה להשתוות למעשי הנאצים בשנות האופל של מלחמת העולם השנייה וממילא אין כלים נורמאטיביים (שפה) להביעם. אם היו כל הפשעים שבעולם בכף המאזניים אחת ופשעי השואה בכף מאזניים שנייה- כף שנייה מכריעה.

 

את שאיפתו של אדריכל- צבר המנסה להתמודד עם השואה, כדי לתת עדות של אמת הנשענת על כנות חשופה, אופפת תחושה של אזלת יד: האדריכלות מול עוצמתה של טרגדיה, מקיימת מחדש סתירה כואבת, בלתי פוסקת בין העדות שבמהותה היא דוקומנטרית- עובדתית, לבין השפה האדריכלית החותרת למבע מיתי, אוניברסלי, באמצעים שהתרבות האנושית מאפשרת. רק העובדה שהאדריכלות כאן באה להירתם לאותה משימה: "לא לשכוח", יש בה כדי להקל על הסתירה שבין הצורך בשפה ובאמצעים אמנותיים לבין השואה.

 

האמת מותנית כולה בעובדות הנוראות, אך הן נקלטות בדרכים רבות. היה עלי להתמודד עם דרכי הקליטה הרבות של אותה מציאות. כדי שהעובדות מכאן והאדריכלות מכאן, תבאנה לכלל ביטוי את האמת על העובדות באמצעות האמת של התחושות- בחלל המיבנה ובאמצעותו- הצעתי במיבנה הן מסלול התקדמות קווי והן מסלול סיבובי בעת ובעונה אחת. וזאת במגמה ליצור סינתזה צורנית ותכנית המאחדת מידע על מציאות ועובדות מכאן ותגובה אדריכלית סמלית מכאן.

 

הזיכרון ההיסטורי של "יד לילד" הטביע את חותמו על הזהות הישראלית. האתגר הרוחני הגדול של דורות החיים אחרי השואה הוא ההמשך והבנייה מחדש של זהותינו היהודית. ביטוי לכך נמצא בעיקרון הירידה לתחתית המיבנה הספירלי- הירידה מאור לחושך: בסופו של המסלול, במפלס התחתון, בוער "נר התמיד", אך משם, בו המאפלייה, יתחיל חיפוש הדרך חזרה לאור, לאקוודורט הסמוך לכתלי המוזיאון, לשדות, לשמש ולפרפרים.

 

הדפסשלח לחבר
Share |
דרונט בניית אתרים