בית לוחמי הגטאות
הזמנה
עגלת הקניות שלך ריקה.

משה שהם

אחי התאום נשאר מאחור"

נולדתי עם אחי התאום יעקב בקובנה ב-29.9.1929. אמי, סוניה, היתה רופאת שיניים, אבי, תנחוים, היה מורה ולאחר מכן טכנאי שיניים. גרנו ברחוב זמנהוף 11 בקובנה. זה היה בית יהודי מסורתי ציוני. למדנו בבית ספר עברי ע"ש "שוואבעס".

ב-1940 השתלטו הרוסים על ליטא. האנטישמיות התגברה חרף ההגבלות על ניצני הציונות והשפה העברית.

ביולי 1941 פלשו הגרמנים לליטא. באוגוסט 1941 נסגרו שערי גטו קובנה ברובע סלובודקה. כל המשפחה המורחבת התמקמה בגטו הקטן. כעבור חודשיים וחצי חוסל הגטו הקטן. בחיסול זה נלקחו אבא, סבא, סבתא, דודה, בעלה וילדיה לפורט ה-9 ושם חוסלו. הנותרים, אמא אני ואחי עברנו לגטו הגדול. עברנו את כל האקציות ושרדנו.

ביולי 1944 חוסל גטו קובנה. אלו שנותרו הועברו ברכבות לגרמניה.

בשטוטהוף, התחנה הראשונה, הופרדנו מאמא והמשכנו עם הגברים למחנה לנדסברג. כעבור שבוע מיינו הגרמנים 131 ילדים, ובכללם אני ואחי, ונשלחנו למחנה דכאו. כעבור 11 יום הועברנו לאושוויץ-בירקנאו, וקיבלתי מספר על היד: 2887 B.  ב-18 בינואר 1945 פינו אותנו במסעות רגליים וברכבות לאלטהאמר ולמאוטהאוזן. בדרך, בעת שהמתנו בתחנת הרכבת טיכאו, הופצצנו על ידי מטוס של בעלות הברית. פצצה נפלה ליד הקרון שהיינו בו וליד קרונות הרכבת של הצבא הגרמני שהיו לידינו. בזמן שזה קרה ישבתי בקרון עם אחי, גב אל גב. אחי יעקב נפצע קלות בראש, נחבש ונלקח לקרון עם פצועים אחרים. ראיתיו עוד פעם אחת, במהלך עצירה קצרה. זו היתה הפעם האחרונה.

באמצע אפריל 1945 הועברנו במסע רגלי למחנה גונסקירכן. באותה עת מנינו רק 39 נערים מתוך הקבוצה.

אחרי השחרור אספה הבריגדה היהודית ילדים מהמחנות ואני בתוכם. כעבור זמן מה הועברנו לדרום איטליה והובאנו לעיירת הנופש סנטה מריה דה קרוצה, שם שהינו כחצי שנה במסגרות של קבוצות נוער עד שקיבלנו אשרות עליה ארצה.

ב-8 בנובמבר 1945 הגעתי ארצה לעתלית באנייה בריטית - נער בודד בן 16 ללא משפחה.

ב-11 בנובמבר 1945 הועברנו לקיבוץ מענית, שם שהינו כשנתיים במסגרת עליית הנוער.

ביוני 1948 התגייסתי לחיל ההנדסה ונלחמתי במלחמת השחרור. לאחר גמר שירות החובה המשכתי לשרת בקבע. עברתי קורסים והכשרות והתקדמתי בסולם הדרגות הצבאיות והתפקידים. אחרי 28 שנות שירות ופעילות פשטתי ב-29 במארס 1976 את המדים והשתחררתי מהשירות. באותה עת הייתי סגן מפקד חיל ההנדסה (אלוף משנה).

ב-31 באוגוסט 1954 נישאתי לבת שבע. יש לנו שתי בנות ושלושה נכדים.

את אמי, ששרדה את השואה, העליתי ארצה באמצע 1956. היא נפטרה בשיבה טובה ב-1980.

קריירה שנייה עשיתי בענף המלונאות; הייתי סגן מנהל מלון של 5 כוכבים בתל אביב - עשיתי זאת במשך  24 שנים, ובגיל 70 פרשתי לגמלאות.

הדפסשלח לחבר
Share |
דרונט בניית אתרים