בית לוחמי הגטאות
הזמנה
עגלת הקניות שלך ריקה.

דכאו, גרמניה

"הודינו לאל שאנו עדיין בחיים"

 דכאו, גרמניה

"בדכאו הוכנסנו אל תוך צריף עץ גדול ונקי. היו שם דרגשים של שתי קומות. לא היו שום בגדים להחלפה. למזלנו היה קיץ, לא החלפנו בגדים מאז הגטו בקובנה. היינו מכוסים כינים, פצעים ועוד, ובקיצור, במצב רע ועצוב. פתאום שמענו צעדים מתקרבים. זה היה הקאפו, "מנהל הצריף". הוא הגיע ואמר לנו להתפשט לגמרי וללכת להתרחץ. חשבנו שזה הסוף. רבים התחילו לומר 'שמע ישראל', ואחרים לא ידעו את משמעות המילים האלו. בכינו אך נשארנו יחד בהולכנו אל הבלתי נודע. רגעים אחרונים של חיינו הקצרים. הוכנסנו אל המקלחות, וראו זה פלא: יצאו מים חמים!

צחקנו בקול רם והודינו לאל שאנו עדיין בחיים. יום נוסף עבר. בצריף היינו שבעה ימים. ביום השביעי הודיע לנו הקאפו שניסע ל"כפר ילדים", שם יהיה לנו טוב יותר. שם נלמד, יהיה אוכל טוב, בקיצור: אחרית הימים! הילדים הקטנים, בני 7 עד 10, היו ממש מסוחררים, אך הגדולים יותר היו מודאגים מאוד. החשש התגבר כאשר על בגדינו נצבעו פסים בולטים בצבע אדום - על החולצות ועל המכנסיים. דבר זה נועד לזהות אותנו בקלות אם נברח, ואיך יכולנו לברוח?".

מתוך עדותו של דניאל ענבר

 

עבור קבוצת הילדים מקובנה דכאו היתה תחנת מעבר במסע הרכבת מלנדסברג לבירקנאו. במהלך כל הנסיעה עד לכאן התגבשו 131 הילדים לקבוצה מסודרת. את הגיבוש הזה זוקפים הילדים לוולף גלפרין, האח הגדול שהתנדב להצטרף לאחיו הקטן כאשר הילדים הוצאו מלנדסברג. מכאן, מדכאו, התייחסו כולם לגלפרין כאל מנהיג הקבוצה.

קבוצת הילדים שהתה בדכאו שבוע ימים - מרגע הגעתם מלנדסברג ועד לשילוחם לבירקנאו. עבור 131 הילדים דכאו היתה תחנה שיוצאים ממנה חיים, אך עבור רבבות תחנה זו היתה תחנת המוות. זהו המחנה

ה"וותיק" ביותר מבין המחנות שהוקמו ב-1933 כמחנה מעצר למתנגדי השלטון הנאצי. במחנה הועבדו האסירים לטובת מפעל המלחמה הנאצי. ניסויים רפואיים אכזריים נערכו באלפי אסירים והביאו למותם. שיטות להשמדה המונית פותחו ונוסו במחנה זה, הנמצא 15 ק"מ בלבד מעיר הענק הגרמנית מינכן.

הדפסשלח לחבר
Share |
רשמי מסע נוספים
גונסקירכן
מאוטהאוזן
בירקנאו, פולין
לנדסברג, גרמניה
מחנה שטוטהוף, פולין
תחילת המסע - קובנה, ליטא
דרונט בניית אתרים