פייסבוק
  • חדשות
  • חדשות
  • חדשות
  • חדשות
תרמו לנו
ניוזלטר
ארועים
שמאל עליון גוול
גדול תחתון
הפעילות בסיוע ועידת התביעות

תעלומה ב"יד לילד": מי הוא הילד היהודי שניגן בכינור המוצג כעת בתערוכה הייחודית "תווי חיים", שגבשה האוצרת מרימי שניאור

התערוכה "תווי חיים", שבנתה האוצרת מרימי שניאור, מציגה ביד לילד שבבית לוחמי הגטאות, את סיפורם של נגנים צעירים, בהם ילדים, שהנגינה בכינור בתקופת השואה מילאה עבורם תפקיד בעל ערך רב, עודדה את רוחם של היהודים בגטאות ובמחנות, השכיחה את צרות היומיום, חיזקה את כוח העמידה והקיום, הייתה מקור ללחימה ולהישרדות וסייעה בהצלה.

מהתערוכה מופקת מוזיקה, שנשמעת באמצעות אוזניות ואשר מתקשרת לכל סיפור וסיפור. בשעה שהמבקר מאזין למוזיקה הקלאסית או היהודית, הוא קורא את הסיפור על המוצג שהוא מביט בו ואשר מעוצב כמו מחברת תווים.
 
בנוסף מוצג בתערוכה כינור שנבנה בשנות ה-20, שרד את השואה והיה שייך לילד שגורלו לא ידוע. בית לוחמי הגטאות יוצא במבצע לאיתור הילד שהכינור היה שייך לו. בבית מקווים, כי חשיפת הכינור בתערוכה תוביל בסופו של דבר למידע שיגלה את זהות הילד. 

אוצרת התערוכה, מרימי שנאור: "התערוכה ממחישה את העובדה שכנרים המשיכו לנגן כל עוד היו יכולים, והנגינה השכיחה מהם לזמן מה את הכאב והמוות ששררו סביבם. כשלא התאפשר להם לנגן בכינור ניגנו בדמיונם, והצלילים מילאו אותם ברגשות של אמונה ושל תקווה לעתיד טוב יותר."
ילדים וצעירים יהודים שניגנו בכינור כבר בצעירותם, אם היו מוכשרים מאוד ואם התמזל מזלם, המשיכו לנגן במהלך המלחמה. מוטל'ה, נֹח, פייבל, יוחנן ואברהם היו נגנים צעירים שהכינור היה עבורם עולם ומלואו."
בתערוכה ב"יד לילד", מסופר סיפורם של צעירים אלה, שהפליאו לנגן בכינור וצלילי מיתריהם היו מקור לקיום פיזי ורוחני בשעות של שבר וחידלון. בעת ביקור בתערוכה או ביד לילד, ניתן יהיה לתאם ראיונות עם דמויות הקשורות לנושא התערוכה.

מרימי שנאור על חלק מהדמויות שבמוקד התערוכה:

אברהם מלמד
אברהם מלמד נולד ב-1930 בצ'רנוביץ, בירת בוקובינה שברומניה. כבר בגיל 5 התחיל לנגן בכינור ועתיד מזהיר נובא לו. בחורף 1941 גורשה משפחתו של אברהם עם כל יהודי צ'רנוביץ לטרנסניסטריה. כל חפצי המשפחה אבדו במהלך הגירוש, ורק הכינור שנשא אברהם על גבו נותר בידיו ללא פגע. אביו של אברהם הבריח את בני משפחתו משיירת המגורשים למחנה מוגילב פודולסקי שבהמשך הפך למעין גטו. אורשאנו, מפקד הגטו שמע על ילד צעיר המנגן בכינור. הוא ביקש שיביאו אליו את הילד, וכאשר שמע את נגינתו בכה מרוב התרגשות. מאותו רגע קיבלו אברהם ובני משפחתו יחס מיוחד. אברהם ובני משפחתו שרדו בגטו בזכות נגינתו וכישרונו של אברהם.

יוחנן פיין
ב- 22 ביוני 1941, כשפרצה המלחמה בין ברית המועצות לגרמניה, היה יוחנן פיין בן 11. יוחנן ניגן בכינור במלוא הרצינות, הוריו ניבאו לו עתיד של כנר. לאחר כניסת הגרמנים לקובנה נאלצה המשפחה לעזוב את ביתה ולעבור לגטו. באחת הפשיטות שערכו הגרמנים בגטו כדי להחרים רכוש, מצאו את הכינור של יוחנן. אחד החיילים נטל את הכינור ויצא עמו. אביו של יוחנן התחנן בפני הקצין שפיקד על הפשיטה שיחזיר את הכינור, בנימוק שבנו מיטיב לנגן. כדי לבדוק אם האב דובר אמת פקד הקצין על יוחנן לנגן בפניו. בשעה שהחיילים המשיכו לבזוז ולהרוס את רכוש המשפחה, עמד יוחנן במרכז החצר וניגן, ודמעות זלגו מעיניו. כינורו הוחזר לו. מרגע זה בזכות כישרונו הרב השתנו חייו.

פייבל וינינגר
פייבל וינינגר היה כבר נשוי לברינה ואב להלן, תינוקת כבת שנה וחצי, כשפרצה המלחמה בין גרמניה לברית המועצות וכשהחלו הגירושים לטרנסניסטריה.  ב-10 באוקטובר 1941 גורש עם משפחתו מעיירת הולדתו גורה-הומורה שבבוקובינה, רומניה. הם חצו את נהר הדנייסטר, ולמרות הרעב, הכינים, המגפות והקור שהפילו מאות אנשים בדרך, הגיעו לעיר שרגורוד שבטרנסניסטריה. פייבל קיווה לנסות ולהציל את משפחתו באמצעות כישרונו המוזיקלי שהתגלה כבר בילדותו. הוא היה מנגן בשמחות ואירועים בבתים של אוקראינים ימים כלילות ונגינתו בכינור שמרה עליו ועל משפחתו בימי המלחמה הקשים.

 

הדפסשלח לחבר
Share |