פייסבוק
  • חדשות
  • חדשות
  • חדשות
  • חדשות
תרמו לנו
ניוזלטר
ארועים
שמאל עליון גוול
גדול תחתון
הפעילות בסיוע ועידת התביעות

מן הארכיון: רשימה של יצחק קצנלסון על שמחת תורה

28/09/2010

רשימה של יצחק קצנלסון על שמחת תורה

בית לוחמי הגטאות חשף לקראת חג שמחת תורה את יצירתו המרגשת "שמחת תורה" של המשורר ומקונן השואה, יצחק קצנלסון, היוצר שעל שמו נקרא המוזיאון. מנהל ארכיון בית לוחמי הגטאות, יוסי שביט: בחרנו לחשוף בעיתוי זה חיבור חשוב שכתב קצנלסון באוקטובר 1943 במחנה ויטל בצרפת, טרם הועבר למחנה ההשמדה אושוויץ. הוא לא חתום אך על-פי בדיקת כתב היד המקורי, אין ספק שנכתב על ידי קצנלסון עצמו. היצירה שאנו חושפים בחג שמחת תורה היא אחת מבין היצירות שלו שניצלו לאחר שהוחבאו בידית חלולה של מזוודה אותה הבריחה מהמחנה אחת מדידותיו. הברחת היצירות הצילה את החיבורים שכתב קצנלסון במחנה ויטל, שבו כתב את רשימותיו האחרונות וביניהן את אלה שנודעו לאחר מותו בשם 'פנקס ויטל'."

 

יצחק קצנלסון נולד ב-1885 או ב-1886 בקרליץ', פלך מינסק ברוסיה הלבנה. בשנת 1887 עברה המשפחה ללודז' והשתקעה שם. כישרונותיו הספרותיים, הדרמטיים והפדגוגיים ניכרו כבר בגיל צעיר בכתיבת מחזות, שירים וסיפורים לילדים.

 

בשנת 1912 ייסד קצנלסון בלודז' את תיאטרון "הבימה העברית", הקים בה רשת של בתי ספר עבריים (מגן ילדים עד בית ספר תיכון) ועמד בראשה. כחבר תנועת "דרור" היה מעורה מאוד בפעילות התנועתית בקיבוץ ההכשרה על שם בורוכוב (Borochov) והיה הרוח החיה בחיי החברה והתרבות במקום.

 

יוסי שביט: "קצנלסון ביקר בארץ ישראל בשנים 1924 ו-1934. כן סייע לעליית אחיו אברהם ולהשתקעותו בקיבוץ שפיים. כשלושה חודשים לאחר כיבושה של לודז' בידי הגרמנים, עזב קצנלסון את העיר, הגיע לוורשה ובינואר 1940 התאחד בה עם אשתו חנה ושלושת בניו."

 

יצוין, כי עם הגיעו לוורשה החל קצנלסון בכתיבה לעיתונות המחתרת היהודית. כמו כן נטל חלק בפעילות חינוכית ותרבותית ולימד בבית ספר תיכון ובסמינרים מחתרתיים של תנועת "דרור".

 

באנציקלופדיה האינטרנטית ויקיפדיה נכתב: 


ביולי 1942, עם תחילת האקציה הגדולה בגטו ורשה, ארגנו אנשי המחתרת אישור עבודה ליצחק ובנו אצל תעשיינים גרמנים. ב-14 באוגוסט 1942 התייצבו חנה, בנימין ובן-ציון קצנלסון ביחד עם עוד 5,479 איש באומשלגפלץ והובלו ברכבות למחנה טרבלינקה. ב-17 בינואר 1943 התגנב קצנלסון אל תוך הגטו המרכזי ונפגש עם ידידיו החלוצים, חברי "דרור". למחרת נשא נאום בפני הלוחמים:

 

"נהיה מאושרים שאנו מכינים את עצמנו עם נשק ביד לפגוש את האויב ולמות! מלחמתנו תשמש מקור יניקה לדורות הבאים. ניקח לנו למופת את אחינו בארץ-ישראל – הם לא גילו מורך לב בשעת סכנה ועמדו מעטים נגד רבים, ובמותם חינכו דורות רבים של יהודים. הגרמנים הרגו מיליוני יהודים, אך הם לא יכלו לנו. העם היהודי חיה יחיה. עינינו לא תחזינה זאת, אך כגמולם ישולם להם ולאחר מותנו יעמדו מעשינו לעד... לא, לא, לעולם אין מאוחר! יהודי אחרון – בהמיתו רוצח את עמו גאל! גם עם הרוג אפשר עוד להציל – הצילו!"

 

לאחר נשיאת הנאום זכה לראות את חברי המחתרת מסתערים על הגרמנים המקיפים אותם, במה שכונה יותר מאוחר "מרד ינואר". מעיד יצחק צוקרמן:

 

רבותי, אני מודיע שליצחק קצנלסון, באופן אישי, לא היה אקדח והוא לא ירה אפילו ירייה אחת, ולא הרג אף גרמני. אבל מה שהוא עשה זה מרד.

 

בתקופת הגירוש הגדול של קיץ 1942 עבד קצנלסון עם בנו בכורו צבי ב"שופ" של התעשיין הגרמני שולץ (Schultz). באותה תקופה נלכדו אשתו ושני בניו, בנימין ובן-ציון, וגורשו למחנה ההשמדה טרבלינקה.

 

דעתו של קצנלסון על התנגדות יהודית אקטיבית עולה מתוך שורותיו האלמותיות בשיר "על העם היהודי שנהרג": "בראשית יולי, בעת הוחל להוציאנו להורג, נועדה אז מועצה. לו אני בנקהלים באספה ההיא, ואתן ידי לחלוצים ועמם אקרא קריאה גדולה: 'תמות נפשי'"

 

ועוד כתב קצנלסון בחיבור זה: 

 

"כפריצי חיות פרצו אל בית הוועד, אל 'זקן היהודים', כמטורפים,

אל צ'רניקוב [ראש היודנראט בגטו ורשה] נשיא הקהילה, וכה קראו אליו, אל הפרנס:

לא עוד שישה נדרוש! לא עוד נסכים לששת אלפים,

רבבה תתנו! רבבה! - משפט קצר וחד וגס.

ועוד היום לתלות המודעה אל היהודים כולם, כחוק:

רבבה מכם, מחר כבר רבבה משלכם! - הִשמיעו הגזֵרה ויָצאו.

אל כורסתו נופל חיוור, הוא, הנשיא, מאצל השולחן, זה הירוק...

אתה כותב? על עשרה תחתום? הכֹּה רבים מן השישה העשרה?"

 

ב-20 באפריל 1943, יום לאחר פרוץ מרד גטו ורשה, הועבר קצנלסון לצד ה"ארי" של העיר ומצא בו מסתור. בחודש מאי נלכד כשברשותו דרכון של הונדורס. הוא גורש למחנה ויטל (Vittel) בצרפת, שם המשיך בכתיבתו עד ל-29 באפריל 1944, שבו גורש עם בנו צבי למחנה ההשמדה בירקנאו, שם נספו שניהם.

 

קצנלסון, הידוע כ"מקונן השואה", שילב במהלך חייו שלושה מעגלים: החינוך, הבמה והספרות, המשלימים זה את זה. על שמו קרוי "בית לוחמי הגטאות למורשת השואה והמרד".

 

 

לחצו כאן לפתיחת הרשימה בהגדלה  לחצו כאן לפתיחת הרשימה בהגדלה
הדפסשלח לחבר
Share |