פייסבוק
  • חדשות
  • חדשות
  • חדשות
  • חדשות
תרמו לנו
ניוזלטר
ארועים
שמאל עליון גוול
גדול תחתון
הפעילות בסיוע ועידת התביעות

ממכמני הארכיון: שתי קהילות: ניסיון הצלה, מרד ולחימה ביערות

ליאור ענבר

בשבוע האחרון של מארס 1932 חגגו בעיירה הורודזיי (Horodzei), מזרח פולין, את חג הפורים. ילדי אחד מגני הילדים בעיירה יצאו בלבוש חם אל השלג לצילום חגיגי. שלושה חודשים מאוחר יותר הסתדרו מול המצלמה בוגרי בית הספר היידי בעיירה הסמוכה נייסווייז' (Nesvizh) לתמונת מחזור. באותם ימים דיווחו העיתונים "דבר" בתל אביב ו"היינט" (Haynt) בוורשה על ויכוח מר שניטש בתוך התנועה הציונית על חלוקת אישורי העלייה (סרטיפיקטים) לארץ ישראל. בוויכוח זה טען הזרם הרביזיוניסטי לקיפוח מתמשך. איש מהצדדים לא יכול היה לשער את תוצאותיו הדרמתיות של אותו ויכוח - גם ביחס לגורלם של ילדי הגן ושל בוגרי בית הספר בעיירות אלה.  

                           גן ילדים בהורודזיי, מארס 1932

             בוגרי בית הספר היידי בנייסווייז', תמונת מחזור, יוני 1932    


בסוף יוני 1941 כבש הצבא הגרמני את שתי העיירות, אשר כבר היו תחת השלטון הסובייטי (בלרוס) וסנקציות דומות הוטלו על היהודים בשני המקומות: חובת ענידת טלאי צהוב, גיוס לעבודות כפייה, מעצרים ותשלום כופר על הקהילה. בנייסווייז' הוקם יודנרט. בסוף אוקטובר 1941 נצטווה היודנרט לכנס את היהודים בכיכר השוק. ד"ר סימה חושין, רופאת שיניים, כתבה ביומנה ב-30 באוקטובר 1941, "קומו יהודים, לכו לכיכר השוק, גדולים כקטנים. אנשים התלבשו במיטב בגדיהם וכלל לא ידעו שזה סופם". ב–5 בנובמבר כתבה: "בוקר סתווי שקט. שלג דק, לבן, מכסה את האדמה... מתגוללים ברחובות הרבה ספרים וטליתות... הבתים עומדים ריקים, יהודים אינם בנמצא".

באותם ימים נרצחו 4,000 מיהודי נייסווייז' בירי בבורות הריגה. זה גם היה גורלה של ד"ר חושין. טרם הירצחה הספיקה למסור את היומן למכר נוצרי. חמישים שנה מאוחר יותר הגיע היומן לאחייניתה בארץ, וזו מסרה העתק ממנו לארכיון בלה''ג.  הידיעות על הרצח ההמוני לאור יום הגיעו כנראה גם לאוזניהם של יהודי הורודזיי הסמוכה. בחיפוש אחר אפיק הצלה עבורה ועבור בנה בן השבע ביקשה גיטה יוגיל (Jogiel) להשיג דרכון של מדינה זרה.

במאי 1942 הגיע לז'נבה דרכון של האיטי הנושא את שמה. במכתב מצורף בירך אותה קונסול האיטי ממקום מושבו בפרגוואי והביע את תקוותו שהדרכון יאפשר לה "לעבור להאיטי כדי לסיים את סידורי ההתאזרחות". תקווה זו נכזבה. חודשיים מאוחר יותר, ב-18 ביולי 1942, הובלו יהודי הורודזיי אל כיכר השוק. חלקם נרצחו במקום, אחרים נורו בבורות סמוכים. לא ידוע מה עלה בגורל האם ובנה. על תגובת יהודי נייסוויז' לרצח שכניהם סיפר שלום חולבסקי (Cholawski) בעדותו: 

 "בבית המדרש התכנסו... כל עדת יהודי נייסווייז' להגיד קדיש על קהילת הורודזיי.  כל העדה בכתה, רק מספר ילדים דיברו. אחד החברים שלנו דיבר על מצדה. זה היה הרגע המזעזע ביותר בחיים. זה היה קדיש עלינו עצמנו... לא ידוע מאיפה התפשטה בגטו אגדה שבהורודזיי בבית המדרש הישן עמדה נערה צעירה, האחרונה בגטו, עם מקלע, וירתה עד הכדור האחרון. כאשר סיפרו זאת ראו אצל כל השומעים דמעה ובפעם הראשונה התעוררה גאווה גדולה."

                                        דרכון של האיטי ע"ש גיטה יוגיל מהורודזיי

                                 הפרטיזנים שלום חולבסקי וחדוה לחוביצקי (Lachowicki), יולי 1944  

 

שלושה ימים מאוחר יותר, ב-21 ביולי 1942,כותר הגטו בנייסווייז', ותושביו נקראו להתייצב ליד שער הגטו. כך תיאר חולבסקי:

 "ההחלטה של כולם הייתה לא לתת להוציאם מהגטו... הקרב נמשך מספר שעות באש ובעשן... מי יידע לדלות מערמות האש והאפר את מעשי הגבורה של זקנים וצעירים אשר ברגע האחרון ידעו להרים את הברזל כנגד הרוצח... בחלקם עלה בידם לפלס את דרכם תחת אש ליער".

חולבסקי היה בין האנשים שהצליחו להגיע ליערות ולהצטרף ליחידת פרטיזנים. במסגרת פרטיזנית זו לחם עד יום השחרור.

לכתבות קודמות בנושא 70 שנה למרד

הדפסשלח לחבר
Share |