פייסבוק
  • חדשות
  • חדשות
  • חדשות
  • חדשות
תרמו לנו
ניוזלטר
ארועים
שמאל עליון גוול
גדול תחתון
הפעילות בסיוע ועידת התביעות

על ספרו של מוקי צור "רוח עצוב - בעקבות יצחק קצנלסון"

"רוח עצוב - בעקבות יצחק קצנלסון"
הספר יצא לאור בהוצאת "הקיבוץ המאוחד", בית לוחמי הגטאות ו"בית שלום עליכם"

הספר "רוח עצוב" נכתב מתוך רצון עז להחזיר את יצחק קצנלסון אל השיח הספרותי והחינוכי במדינת ישראל של היום, לקרוא קריאה מחודשת בשיריו ובמאמריו ולחזק את הבחירה שבחרו מייסדי בית לוחמי הגטאות בקראם למוזאון על שמו. יצחק קצנלסון היה מקור השראה לאנשי תנועות הנוער ולאנשי תנועת "החלוץ" בלודז' ובוורשה, והיה ידידם הקרוב של יצחק צוקרמן, צביה לובטקין, חווקה פולמן-רבן וחבריהם לקומונה של תנועת "דרור" בוורשה. כתיבתו המגוונת, הרצינית וההומוריסטית, מציגה פן לא מוכר מחיי היהודים בפולין בין שתי מלחמות העולם ונותנת משמעות למושג "מרד רוחני".  
 
המחבר מנסה בספרו להקיף את סיפור חייו השלם של המשורר, הסופר, איש התאטרון, המחנך ואיש הרוח, שהחל את חייו במשפחה ציונית בלודז', בה גם בגר והקים מערכת חינוך עברית, דרך מפגשיו עם סופרים וחלוצים. הספר מסתיים בתקופת חייו האחרונה בגטו ורשה ובמחנה ויטל שבצרפת, שם גם כתב את "פנקס ויטל" (בעברית) ואת "השיר על העם היהודי שנהרג" (ביידיש).

בספר נחשפים לראשונה מכתבים מארכיון "בית לוחמי הגטאות", אותם כתב קצנלסון אל ידידיו, הסופר יוסף חיים ברנר, איש התנועה יצחק טבנקין (שגם היה בן דודו), הסופר והעורך מנחם פוזננסקי וכמובן אל בני המשפחה.

הספר בנוי על פי תחנות בזמן. משולבים בו שירים וקטעי יצירה וכן תצלומים רבים מארכיון "בית לוחמי הגטאות".  בסוף הספר – פרק מיוחד על ביקור שערך המחבר בשנת 2011 במחנה ויטל, שם מצא את החדר בו היה כלוא קצנלסון מספר חודשים, ובו לימד את חבריו תנ"ך וספרות עברית.

באחת המסות המופיעות בספר כותב קצנלסון על תפקידו של המורה לעברית במציאות בה הילד נולד אל שפת דיבור אחרת – יידיש:  "המורה העברי בא אליו וסם תרופה אתו. עם עברית הוא בא, עם עברית שקויה טל וחום שמש מזרחי... המורה העברי התחייב להעניק לו סם מרפא מתוך טוב לב, מתוך שעשועים וצחוק צוהל... חובת המורה העברי ללמד את הילד מתוך שמחה ומתוך אהבה מיוחדה, מתוך אהבתו לילד באשר הוא ילד..." (עמ' 88). אמנם קצנלסון מתמקד בקטע זה בהוראת שפה אבל ניתן לחוש גם את אהבתו לתלמידיו, את מחויבותו למקצוע ההוראה וכן את רגישותו לשפה העברית כתרבות וכמרחב יצירה.

אין ספק שבמציאות של היום, כאשר מספר המלים הנמצאות בשימוש תלמידינו הולך ופוחת ורבים מהם מדברים בקודים ובקיצורים, מרַגֵּש לקבל חיזוק ממורה לעברית הרואה בשפה זו לא רק צורת תקשורת אלא גם בית יוצר.


 

הדפסשלח לחבר
Share |