פייסבוק
  • חדשות
  • חדשות
  • חדשות
  • חדשות
תרמו לנו
ניוזלטר
ארועים
שמאל עליון גוול
גדול תחתון
הפעילות בסיוע ועידת התביעות

חווקה פולמן-רבן - "רוח האדם" של בית לוחמי הגטאות

חווקה פולמן-רבן, שהסתלקה מעמנו השבוע, הייתה דמות מופת שגילמה באישיותה את רוחו של בית לוחמי הגטאות. ברגעים אלה של פרדה ממנה, לפני שדמותה החיה בנו תיהפך לסמל בזיכרון הקולקטיבי –  יש להזכיר את מה שהייתה יותר מכול: חווקה האדם.

חווקה הייתה חלק מחבורת הניצולים, גיבורי המחתרת בגטו ורשה, שהגיעו ארצה והקימו את קיבוץ לוחמי הגטאות. לפני כמה עשרות שנים הצטרפה אל צוות החינוך במוזאון. עד לימיה האחרונים המשיכה להיות שותפה לעשייה היום יומית והייתה דמות מופת בעבור כולנו, הצעירים ממנה בשנים רבות.

חווקה (במרכז) עם חברי קיבוץ "לוחמי הגטאות" של תנועת
"דרור" בוורוצלב (ברסלאו - Wroclaw; Breslau) ב - 1945.

"חוויתי על בשרי מה שנאה עושה לאנשים... החלטתי לעשות כל מה שביכולתי למנוע עוד שנאה...". מילים אלה שלה היו מאבני הדרך הבולטות בהקמתו של המרכז לחינוך הומניסטי בבית לוחמי הגטאות, שלו הייתה שותפה מרגע לידתו. היא סימנה בעבור מוביליו אופק מוסרי ואנושי המחבר עבר להווה ולעתיד דרך דיאלוג, הבנה ואמפטיה.                                        
בניגוד למה שאולי התיר לה עברה והתפקיד שהועיד לה הגורל – סירבה חווקה להיות אייקון. היא התעקשה להיות חווקה. עם לב ענק מלא בחמלה; עם אוזניים קשובות למי שמולה; עם ראש פתוח לעולם שסביבה ועם פה שידע לומר רק אמת. קו ישר וצלול חיבר בין לבה ופיה לבין מי שדיברה אליו: חיילים, תלמידים, שוטרים ומורים - יהודים וערבים, פולנים, גרמנים ורבים נוספים. במפגשים במוזאון, בסיפור עדותה מן השואה ומול רבבה בעצרת יום השואה באמפיתאטרון – לכולם אמרה ללא גמגום וללא חישובי כדאיות את ה"אני מאמין" שלה: שאין בסבל שעברנו משום היתר לגרום סבל לזולתנו; שאין בהיותנו קרבנות בעבר משום היתר להשתמט מאחריותנו להווה; שאין בחווייתנו את הרוע על בשרנו משום חסינות מפני היותנו רעים בעצמנו.

משתתפי קורס מפקדים נגדים של משטרת ישראל במפגש עם חווקה באוקטובר 2013 חווקה בתערוכת "גטו ורשה הלוחם"

חווקה קראה לנטילת אחריות אישית. אחריות אישית של כל אדם באשר הוא לחברה בה הוא חי, אחריות לבחירה מוסרית הנאבקת בכל אפליה וברמיסת אדם בשל דתו, צבע עורו או אמונותיו. קריאה זו נשמעה משכנעת מאוד ולא קלישאתית מפי האישה שעשתה כנערה הכרעות אמיצות וגורליות בנסיעה לבדה בזהות בדויה מגטו לגטו, כדי להושיט עזרה ולהביא מידע אל היהודים הכלואים בו, מפי חווקה שעמדה בחקירות הגסטאפו ולא הסגירה את חבריה.

מאיפה שאבה אישה שראתה את המוסר בחרפתו את האמונה בערכים מוסריים? מאיפה לקחה נערה שנעוריה נגזלו ממנה יחד עם משפחתה את הלהט לחנך? מאיפה בא כל הטוב הזה אצל מי שראתה רוע שרובנו לא יכולים אפילו לדמיין?

אולי זה סוד הקסם של חווקה: האף-על-פי-כן הזה, שהיה נשקה האישי בכל מערכות חייה.

היא הייתה מקור השראה וחברה אהובה. עולמנו מתמעט עם לכתה מאתנו. אך רוחה – רוח האדם – שהביאה איתה מבית ההורים ומחבורת המחתרת בגטו, תשרה עלינו ותכוון את דרכנו גם בעתיד. בית לוחמי הגטאות, איתו הזדהתה כל כך, הוא מקום למחשבה ביקורתית, לדיון, לפתיחות, לחינוך לאחריות ולערכים ברוחם של לוחמי הגטאות.

חווקה בעצרת 2013

 

הדפסשלח לחבר
Share |