פייסבוק
  • חדשות
  • חדשות
  • חדשות
  • חדשות
תרמו לנו
ניוזלטר
ארועים
שמאל עליון גוול
גדול תחתון
הפעילות בסיוע ועידת התביעות

"עין אחת צוחקת", "בין הצפירות" – מפגשי עיון ותרבות בין שואה לעצמאות, ל' בניסן תשע"ד, 30 באפריל 2014


זו השנה השלישית שאנחנו מקיימים את הכינוס הייחודי לנו, בימים של "בין הצפירות", ימים שהלב מכוון בהם לחשבון נפש ושיח ישראלי.
 
לציון 70 שנה לשואת יהודי הונגריה ניתנה הבמה ליהדות הדוברת הונגרית – לסיפורה הייחודי בתקופת השואה ולחותם שהטביעו ומטביעים
עדיין בני הדור הראשון והשני על התרבות וההומור במדינת ישראל. האירוע התקיים בשיתוף פעולה עם "המוזאון למורשת היהדות הדוברת
הונגרית" בצפת, מייסודם של חוה ויוסף לוסטיג, שאף הדליקו משואה בעצרת.

הקהל גדש את האודיטוריום בהמוניו, הרבה למעלה מן המצופה, וחלק מהאורחים הוזמנו לשמוע את הרצאת הפתיחה בטלוויזיה במעגל סגור.

פתח את האירוע חיים גורי. נרגש עד דמעות סיפר גורי על המפגש שלו כשליח ארצישראלי עם הניצולים על אדמת הונגריה. המפגש טבע
את חותמו על חייו ועל יצירתו. בלעדיו אולי לא היה דבק בישיבה יומיומית "מול תא הזכוכית", לסיקור הנוקב והפיוטי של משפט אייכמן.

המפגש, הלחימה במלחמת השחרור שכם אל שכם עם הניצולים ההונגרים וחוויית המשפט – הניעו אותו להקדיש כ-15 שנות חיים
ליצירת הטרילוגיה – שלושת הסרטים שהפיק 'בית לוחמי הגטאות'. לסיום קרא, בעזרתה של החוקרת מריים נייגר - פליישמן מבחר
משירי הונגריה שלו.


יוֹמָן לֵילִי
לֵילִי עַתָּה שָׁחוֹחַ וְאָפֵל
אֵין אוֹרוֹת עַל גְּדוֹת דָּנוּבָּה. אָיִן.
רַק גְּוִיּוֹת גְּשָרִים, מְרוּסָקוֹת עַד דָּם.
פַּחַד מְהַלֵּךְ עִם אֵד וַעֲרָפֶל.
שוֹדְדִים בָּעִיר, וְזוֹנוֹת כִּפְלַיִם.
נִשְמָתִי אִינֶנָּה לְבַדָּהּ.
חוּרְבוֹת שוֹתְקוֹת עִם שְקוּעַ הַיָּרֵחַ.
אַרְמוֹנוֹת מוּטִים, קִירוֹת מוּכֵּי-עֲוִית.
אֶעֳבְּרָה דוּמָם, נָכְרִי וּפְקוּחַ עַיִן.
קוֹל מֵאֲפֵלָה: 'הֳיֵה שָלוֹם, אוֹרֵחַ'!
סֶרווּס, עִיר וָאֵם, מוֹלֶדֶת הַכְּלָבִים!
סֶרְווּס לַמֵּתִים, וְלַחַיִּים עֲדַיִין.

מִישֶהוּ הוֹפִיעִ (יַד קָרָה כַּקֶּרַח):
'בּוֹא עִמִּי, אַחַר תַּקְשִיבָה רֶגַע!'
אֲנִי הוֹלֵךְ אִתּוֹ (מֶרְחָק קָצָר).
'כָּאן יָרוּ בָּהֶם בְּכַדּוּרֵי עוֹפֶרֶת.
הֵם נָפְלוּ וְלא הוֹצִיאוּ הֶגֶה,
הַשֵּמוֹת נִשׂאוּ עִם זֶרֶם הַנָּהָר'.
וְהָלַךְ.

נוֹתַרְתִּי עִם הַחוֹשֶךְ,
חֲצוֹת הָפְכָה גַּבָּהּ הָאַפְלוּלִי.
דְּמָמָה גְּדוֹלָה אֶת קוֹל בִּכְיָהּ חָנְקָה.
וְיָכוֹלְתִּי רֶגַע לְהַבְחִין בְּקוֹשִי
בְּפַרצוּף-הָעִיר הַזָּר וְהַלֵּילִי
...

חיים גורי, חשבון עובר, הקיבוץ המאוחד 1988
                                                         

מעגלי הלימוד והשיח הונחו רובם ככולם על ידי בני הדור השני: רונית וייס-ברקוביץ', במאית ועורכת מוכרת, הביא את סרטה "איגן מיגן";
רותי גליק שוחחה על ספרה מערער המוסכמות על חנה סנש; משה גולן, מוסיקאי מוערך וחוקר עצמאי של הונגריה ויהדות הונגריה,
דיבר על זהותם של "היהודים האחרונים בתור למוות"; מרים נייגר, משוררת וחוקרת, חשפה בפני מעגל הלימוד שלה את אביגדור
המאירי ושירתו; ד"ר אביהו רונן דיבר על "הקרב על החיים" שניהלו חברי תנועות הנוער בהונגריה; נעמי כץ ופרופ' חנה יבלונקה
שוחחו על שמוליק כץ ו"גורלו של צייר"; זהבה קור, סופרת לבני הנעורים, העלתה שאלות על המשימה של הנחלת הזיכרון לדור הצעיר. 

 

ההומור, הסאטירה והקריקטורה טבועים ב-DNA של היהדות הדוברת הונגרית. אלה, יחד עם חברות עמוקה, שמרו עליהם בתקופת
הקליטה הקשה בארץ.   

ניסים (נוסקו) חזקיהו, קריקטוריסט וגרפיקאי בעצמו, חתם את האירוע וסיפר על "המאפיה ההונגרית", החבורה המוכשרת של סופרים,
קריקטוריסטים ועיתונאים יוצאי הונגריה, שפעלו בארץ ובעצם עיצבו את הישראליות שלנו: שמוליק כץ, שצייר את גיבורי חסמב"ה,
שהיו מודל חיקוי לבני הנוער בשנים ההן, אפרים קישון, שכמעט לא ידע עברית עם בואו ארצה, אבל מטבעות הלשון שהמציא
מתגלגלות על לשוננו עד היום, דוש, שצייר את "שרוליק", שהפך להיות אייקון תרבות עוד לפני שהמציאו את המילה הזו,
וכן יוסף לפיד וזאב פרקש.

נוסקו, תלמידו הנאמן של דוש, הקים את איגוד הקריקטוריסטים וניהל אותו שנים רבות. הוא גם המנהל האמנותי של פסטיבל
"אנימיקס" לאנימציה, קומיקס וקריקטורה בסינמטק תל-אביב. נוסקו סיפר על הקשרים האמיצים בתוך "המאפיה ההונגרית",
שחבריה תמכו זה בזה, כתבו זה לזה, ציירו זה לזה וזה את זה והגיבו על כל מה שקרה בארץ בלשון חדה ובעט מושחז.

הדפסשלח לחבר
Share |