פייסבוק
  • חדשות
  • חדשות
  • חדשות
  • חדשות
תרמו לנו
ניוזלטר
ארועים
שמאל עליון גוול
גדול תחתון
הפעילות בסיוע ועידת התביעות

סדרת סמינרי מחקר משותפים לקידום הדו-שיח האקדמי הישראלי-גרמני

בדצמבר נערך באוניברסיטת חיפה אירוע ראשון בסדרה של סמינרים משותפים לקידום הדו-שיח האקדמי הישראלי-גרמני. באירוע זה עבדנו בשיתוף פעולה עם עמיתינו ממוזאון בית לוחמי הגטאות, ממכון משואה ומקרן פרדריך אברט. סמינר המחקר נקרא "מעֵבר ל'צופה מהצד': רדיפת היהודים כתהליך חברתי".

הדובר המרכזי היה פרנק באיוהר, מנהל המרכז ללימודי השואה במכון להיסטוריה בת זמננו במינכן. בהרצאתו ייחס באיוהר את אדישותם של הצופים מהצד לארבעה גורמים:

1. עוינות כלפי יהודים, שהייתה קיימת בגרמניה עוד לפני עליית הנאצים לשלטון.
2. ניסיונה של החברה הגרמנית להתאים את עצמה לציפיות הנאצים.
3. ההזדמנות שניתנה לגרמנים להפיק תועלת לעצמם בחברה הנאצית.
4. עמדות כלליות של הציבור הגרמני כלפי הממשלה הנאצית, לאור הצלחתה בתחילת דרכה.

ד"ר קובי קבלק, מרצה באוניברסיטת חיפה, הגיב להרצאתו של באיוהר. הוא החל בהתייחסות לטענתו של באיוהר על האנטישמיות שהייתה קיימת בחברה הגרמנית עוד לפני עליית הנאצים לשלטון, וציין כי הייתה גם "אנטי-אנטישמיות", כפי שניתן ללמוד מניסיונות ההצלה שנעשו בגרמניה באותה תקופה, וכי התיאוריה של באיוהר אינה מתייחסת למה שקרה לאנטי-אנטישמיות לאחר מלחמת העולם השנייה. קבלק ציין גם כי שביעות הרצון המוקדמת של הגרמנים מהמפלגה הנאצית זוכה לעתים קרובות להדגשת יתר, אך למעשה גרמנים רבים לא היו שבעי רצון מפעולות הנאצים כבר מתחילת דרכם בשלטון. הוא טען גם כי יש להתייחס לשאלה זו על בסיס אישי יותר, שכן הטלת האחריות על החברה דוחקת הצידה את שאלת הבחירה האישית.

לאחר מכן הרצתה ד"ר חוי דרייפוס, היסטוריונית של השואה במזרח אירופה, מרצה בכירה בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב וראש המרכז ע"ש אהרון גוטווירט לחקר השואה בפולין. דרייפוס דיברה על מושג הצופה מהצד בפולין, והסבירה עד כמה היה המצב בפולין שונה מזה שבגרמניה. היא הדגישה זאת על ידי חקר הקרבנות הפולנים באותה עת, וכיצד השפיע מצבם על יחסם לקרבנות היהודיים.
יריב לפיד, מנהל המרכז לחינוך הומניסטי בבית לוחמי הגטאות, דיבר על החשיפה הבלתי נמנעת של האזרחים שחיו בקרבת מחנה הריכוז מאוטהאוזן לנעשה במקום. בין השנים 2013-2007 הוא יצר תשתית פדגוגית באנדרטת מאוטהאוזן באוסטריה, המאלצת את המבקרים להתמודד עם סוגיית הצופה מהצד תוך התייחסות ספציפית לאתר זיכרון זה.

אודרי זאדה, סטודנטית לתואר שני בתכנית הבין לאומית ע"ש וייס-ליבנת לתואר שני בלימודי השואה באוניברסיטת חיפה, דיברה על הדרך הביקורתית שבה החברה האמריקאית בת זמננו מתייחסת לצופה מהצד. זאדה, שהתמקדה במוזאון האמריקני לזכר השואה USHMM)) ציינה את ההבחנות הלא ברורות בין עֵד, צופה מהצד ומשתף פעולה בשיח האמריקאי. היא טענה כי נושא חינוכי זה, שאף שאינו מפותח דיו הוא פופולארי מאוד, הוא תוצר לוואי הן של הקשיים העומדים בפני האמריקאים כתוצאה מחוסר המעורבות הצבאית והמדינית של ארצות הברית בשואה, והן של ההתלבטויות בשיח הציבורי כיום מתי וכיצד להתערב בסכסוכים בין לאומיים ברחבי העולם.

הסתכלות רחבה זו על הצופה מהצד מייצגת את התמודדותן של אומות בתקופות שונות עם אחת השאלות המרכזיות בלימודי השואה כיום. הסמינר הסתיים בפאנל שבו שאלו סטודנטים מהתכנית הבין לאומית לתואר שני בלימודי השואה האם גינויו של הצופה מהצד מקל מאשמת הפושע, וכיצד אנו מקשרים את שיפוטנו המוסרי ללימודי ההיסטוריה שלנו.

את האירוע השני בסדרת הסמינרים המשותפים אירח מוזאון בית לוחמי הגטאות בתחילת ינואר. היום החל בסיור בשתי תערוכות במוזאון, תוך שימת דגש על האתגרים העומדים בפנינו כיום בלמידה על השואה במרחב המוזאון. החלק השני של הסמינר כלל פאנל של שני אנשים בנושא הפוליטיקה הרגשית בגרמניה הנאצית ובסוגיית הרגש בזיכרון הלאומי בישראל.

אוטה פרוורט, מנהלת מכון מקס פלאנק להתפתחות האדם וחבֵרה מדעית באגודת מקס פלאנק, הרצתה על "קסם ופיתוי: הפוליטיקה הרגשית של הנציונאל סוציאליזם". בהרצאתה תיארה פרוורט את המנגנונים בהם נעשה שימוש לקידום רגשות ככלי להנעה כדי לכבוש את לבם ומוחם של ההמונים. המדינה תכננה מנגנונים שנועדו לעורר, לקיים ולתמרן את רגשות האזרחים על פי מטרות פוליטיות ספציפיות באופן חסר תקדים בהיסטוריה הגרמנית. היא טענה כי "כך הרגשות היו לא רק הנמענים והכלים של מנגנוני תעמולה כדי שהמשטר יוכל להשיג את הסכמתם ותמיכתם של הנשלטים; היה להם תפקיד נוסף ככלי לגיוס והנעה, הם הניעו אנשים לפעולה".

הדובר השני היה פרופ' אבנר בן עמוס, מרצה להיסטוריה של החינוך באוניברסיטת תל אביב. הרצאתו עסקה בערכים הפטריוטיים של החינוך הפורמאלי והבלתי פורמאלי כאחד בטקסי זיכרון. בן עמוס, שהתמקד בטקס לזכר הנופלים במערכות ישראל ובטקס לזכר קרבנות השואה, תיאר כיצד טקסים אלו חולקים מבנה משותף וכיצד הם מהווים כלים לזיכרון לאומי ולגיוס החושים באמצעות מנגנון של ביצוע ליצירת הזדהות עם המפעל הציוני.

מושב שאלות ותשובות נערך בהנחיית פרופ' חנה יבלונקה, פרופסור ללימודי השואה באוניברסיטת בן גוריון.

 

הדפסשלח לחבר
Share |