פייסבוק
  • חדשות
  • חדשות
  • חדשות
  • חדשות
תרמו לנו
ניוזלטר
ארועים
שמאל עליון גוול
גדול תחתון
הפעילות בסיוע ועידת התביעות

הספד לזכרו של ניר כנעני, מעובדי "הבית" הוותיקים

אבל כבד ירד על בית לוחמי הגטאות עם היוודע דבר פטירתו של ניר כנעני, מעובדי ה"בית" הוותיקים.

מתוך ההספד שנישא בהלוויה על ידי חבריו לעבודה בבית לוחמי הגטאות:

 ניר היקר                           
"היה איש – וראו: איננו עוד", כתב המשורר ואתה, ניר, נוכח וכל כך מוחשי אצל כולנו. רבע מאה היית ועודך חלק מרכזי ובלתי נפרד מצוות המוזאון. "הבית" קראו המייסדים למקום והוא אכן הפך לביתך השני. הגעת כשליח מטעם התנועה הקיבוצית. מאז שינתה התנועה את פניה אבל מחויבותך נשארה לאותה שליחות כמו בראשיתה: הראשון להגיע בבוקר והאחרון לכבות את האורות בסוף היום. "אמנות הסדין" קראנו לעתים לאותו דף עליו רשמת את הקבוצות המודרכות: מסודר, מתוזמן כהלכה. כך כמנהל תפעול וכך כמדריך, ברצינות מעוררת השתאות והערכה. צחקנו לפעמים מה היו אומרים טבנקין, סבא אברהם כנעני ושאר גדולי הדור ההוא על ימינו שלנו. ממך ודאי שהיו רווים נחת.

בתוך כל זה ידעת והיטבת לצור קשרי חברות קרובים עם כל אנשי בית לוחמי הגטאות לאורך השנים. עם מי מהם שעבר בהצלחה את מבחן הרצינות אצלך. לכל אחד מאתנו זיכרונות משיחות ופגישות אתך: בחדר צוות ההדרכה, בשיעורים של אליהו כוס קקאו, במרכז הלימודי אצל נוגה, יחד עם חווקה ודורקה, אצל ויקטור ומאיר ובהנהלת החשבונות אצל בלה. סיפורים וחוויות על הטיולים עם אורית בשבילי הארץ, על המקהלה עם אימא תלמה, על שלושת הילדים ובשנים האחרונות כמובן על הנכדים.
הימים בהם נסעת לאחר העבודה לחיפה, לכלנית ולחיים בטכניון, היו ללא ספק הימים המאושרים בשבוע. סיפרת בגאווה לא מוסתרת כי שמואל יפה וחכם בדיוק כמו סבא. ראינו את האושר שלך בחתונות של הילדים ובהרחבת שבט כנעני. עקבנו בדאגה ובאהבה בחודשים האחרונים אחר התמודדותך האמיצה עם המחלה הארורה ושוב נמלאנו הערצה לאופטימיות שלך. הדבקת גם אותנו בתחושת הביטחון שיחד עם אורית והמשפחה התומכת גם את ההר הזה תצליחו להזיז ממקומו.

שירת חייך ניר ניצבת סביבך עכשיו, אך שירה זו אינה רק כאן בגבת, היא שבה ומהדהדת בקרב תלמידים, מורים, חיילים, אסירים ושוטרים שזכו במדריך שכמוך וחוזרים לביקור נוסף ומבקשים אותך. ביום שישי האחרון עוד אמרת שבאוגוסט תחזור להדרכה. מבחינתנו מעולם לא עזבת ותמיד תישאר. אנו משוכנעים כי את קולך המפזם במסדרונות המוזאון את "שיר הפרטיזנים" ואת "באב אל וואד", נמשיך לשמוע  עוד שנים רבות. לכם, תלמה, אורית, כלנית, כליל, כחל והנכדים  מבטיחים להמשיך וללוות אתכם גם בימים טובים יותר ולדאוג כי ביתו השני של ניר ימשיך ויהיה קרוב אליכם, ביתו הראשון.

הדפסשלח לחבר
Share |