בית לוחמי הגטאות
הזמנה
עגלת הקניות שלך ריקה.

תוכנית "תיאטרון במוזיאון" ביד לילד יצאה לדרך

התוכנית שמה דגש על הנגשת תכני ומסרי המוזיאון לקהל המבקרים באמצעות התיאטרון. בין מרכיביה: ההצגה "ריקוד השמחה והעצב" ושבעה מונולוגים מומחזים המבוצעים בחלל המוזיאון ומשתלבים במהלך הביקור בו
15/11/2010


מתוך ההצגה "ריקוד השמחה והעצב"

מתוך המונולוג של פליקס זנדמן
עיצוב זיכרון השואה בקרב תלמידים צעירים הוא משימה חינוכית חשובה המציבה בפני אנשי חינוך אתגר מורכב. הצוות החינוכי של "יד לילד" – בית לוחמי הגטאות רואה עצמו שותף פעיל במשימה זו. תערוכות המוזיאון, הפעילות החינוכית, והפעילות האומנותית במוזיאון מותאמות לגיל הצעיר, ומזמנות קשר ודיאלוג בין ניצולי השואה שהיו ילדים בתקופת השואה ובין הדור הצעיר הנפגש בראשונה עם הנושא.

אל הפעילות החינוכית בתערוכות יד לילד מתלוות סדנאות יצירה בתחומים שונים, שתפקידן לתת אפשרות לתלמידים לעבד את שחוו בתחום האמנות הפלסטית, המוזיקה, ההבעה הלשונית היצירתית, התנועה והדרמה.

בימים אלה הושקה ביד לילד התוכנית "תיאטרון במוזיאון", המיועדת לתלמידי הכיתות הגבוהות של בתי הספר היסודיים, חטיבות הביניים וכלל המבקרים במוזיאון – חיילים, גמלאים, מורים ופרחי הוראה, ושמה דגש על הנגשת תכני ומסרי המוזיאון לקהל באמצעות התיאטרון.

מאז פתיחתו של המוזיאון מתקיימות בו הצגות שמבוססות על עדויות של מבוגרים שהיו ילדים בתקופת השואה. שלוש הצגות יחיד הופקו במהלך השנים ושולבו בפעילות החינוכית:

ההצגה "ריקוד השמחה והעצב", המוצגת שלושה ימים בשבוע זו השנה השלישית, מחזירה את לאה פריד, ניצולת שואה, שהייתה בת חמש כשראתה את הוריה בפעם האחרונה, אל הסיפורים, הזיכרונות והחוויות, דרך קופסאות זיכרון וחפצים ישנים.

ההצגה "הבובה של דודה לילי" – נכתבה על פי סיפורה של אירנה ליבמן, על מפגש בין מי ששרדה את השואה ומחזיקה בביתה בובה מימי ילדותה, לבין ילדה ילידת הארץ שאינה מבינה מדוע אדם מבוגר מכור לבובתו. תוך המפגש נחשפת הילדה לעולמם של ניצולי שואה וזיכרונותיהם. ההצגה הוצגה בין השנים 1995-2006

ההצגה "אמא, אמא, האם את שומעת?" – נכתבה על פי סיפור עדות של נחמה רהב ז"ל, "לחיות בשני עולמות". נחמקה, שהייתה ילדה בגטו וילנה, נדחפה על ידי אמה לזרועות הגרמנים ודווקא בכך ניצלה. לאורך ההצגה מנסה הגיבורה לחפש תשובה ומשמעות למעשיה של אמה. ההצגה הוצגה בין השנים 2003-2006

שתי הצגות אלה, שאינן מוצגות כעת, שולבו בחלל המוזיאון, והקימו לתחייה בפני הילדים את המציאות הדוממת שבתערוכות.

בנוסף, בשנת ה-61 לבית לוחמי הגטאות, ובציון 15 שנה להקמתו של יד לילד, ראתה לנכון ענת כרמל, מנהלת יד לילד, שחקנית ובמאית, המגיעה מתחום שילוב אומנויות וחינוך יצירתי, להעניק למבקרים אפשרות להעמיק את ההבנה בדילמות שעולות במפגש עם האובייקטים המוזיאליים. לשם כך הומחזו שבעה מונולוגים של ניצולי שואה, והם מבוצעים בחלל המוזיאון על ידי שחקנית שמשתלבת בתהליך ההדרכה בתערוכות השונות. העדויות המומחזות מתמקדות בנושאים כגון: אובדן הבית, פרידה מההורים, חיים במסתור ובזהות שאולה, גילויי מצוקה נפשית ופיזית, אובדן הילדות, גילויי תושייה, חיים במחנות המעבר ודמותם של מצילים.

 

ענת כרמל, מנהלת יד לילד: "אנו מאמינים שהמפגש עם סיפורם של מי שהיו ילדים בשואה, דרך התמודדותם וצמיחתם כאנשים שבנו את עתידם למרות הכול, יפתח גישה חיובית אל החיים, רגישות לזולת ואמפתיה להתנהגותם, ויחזק את החינוך ההומאני וההבנה מהו בן אנוש, ואת הקשר והזיכרון הקולקטיבי של הצופים אל ההיסטוריה היהודית. התוכנית 'תיאטרון במוזיאון', על מרכיביה השונים, חושפת את עולמם של מי שכיום הם אנשים מבוגרים ומבטיחים שנושא השואה לא יישכח, גם אם חלק גדול מנותני העדויות הולך ונעלם מבמת ההיסטוריה".

הדפסשלח לחבר
Share |
דרונט בניית אתרים