בית לוחמי הגטאות
הזמנה
עגלת הקניות שלך ריקה.

"החג שבו היום מתחיל לגבור על הלילה"

29/11/2010


בשתי התמונות העליונות: מסיבת חנוכה בבית ילדים של הקואורדינציה הציונית בלודז'


הדלקת נרות חנוכה בסניף תנועת "החלוץ" בבוקרשט, 1941

חנוכה בפתח. לציון החג אנו מביאים כמה סיפורי עדות קצרים על חנוכה בתקופת השואה וגם סיפור קצר ומלא השראה של יאנוש קורצ'אק על שני נרות.

 

 

סיפורים על חנוכה בתקופת השואה

 

בגטו ורשה
(דיווח של עמנואל רינגלבלום, נמצא בארכיון "עונג שבת")
"השנה חגגו בכל מקום את חג החנוכה בהתלהבות רבה. נערכו מאות הצגות ילדים ונשפים בוורשה. בחצרות ... בכל מקום דלקו בחלונות נרות חנוכה. שמעתי דרשה של יצחק גיטרמן: "חנוכה הוא החג בו מתחיל היום לגבור על הלילה, אלא, שהיום כבול בידי הכפור. פורים הוא העת בו נחלץ היום מהכפור וגובר על הלילה. פסח הוא האביב, כשהטוב גובר על הרע".


במחנה ווסטרבורק שבהולנד

(עדות של לאה זוננשטיין)
"הגרמנים לא הרשו להדליק נרות במחנה, אבל פתאום הייתה הפסקת חשמל והיה צריך להדליק נרות... ניסינו לשמור על החגים ככל שיכולנו. אחד המורים ביקש לדעת את כל המילים של השיר "חנוכה חנוכה", כדי ללמד את הילדים".

הדלקת נרות במחנה נידרארשל, מחנה עבודה בלב גרמניה
ביומן קטן שבו רשמה הכותבת את חגי ישראל, היא גילתה שחנוכה מתקרב. פנתה אל אחד מחברי הבלוק והם החליטו להדליק נרות – אבל בזהירות! שתי בעיות עמדו בפניהם:
א. שמן
ב. מקום שממנו לא ייראה האור.
ליל ראשון של חנוכה היה ב-11 בדצמבר. הוחלט שאחד החברים יגנוב שמן, שני יסתיר אותו, ושלישי ידליק אותו מתחת לדרגש.
גניבת השמן עברה בהצלחה – ע"י שכנוע מנהל העבודה שכדאי לשמן כל יום את מנוע המכונה במקום העבודה. לצורך זה קיבלו החברים צנצנת קטנה של שמן מכונות משובח. בעיית ההסתרה נפתרה גם היא כי השמן הוחזק בארגז הכלים.
באשר להדלקת הנרות: שמנו את השמן במחציתה הריקה של קופסה למשחת נעליים, פתיל עשינו מחוטים מהשמיכה. החברים הוזמנו לחגיגה, אבל אז התברר שחסרים גפרורים.
כל אחד השאיר קצת מרק, המרק הוחלף בחדר הסמוך בסיגריה, והסיגריה ניתנה לאחראי המטבח תמורת גפרורים.
וכך, לאחר הארוחה נאמרו שלוש הברכות ונרות חנוכה הבהבו באיטיות מתחת לדרגש. בטכס השתתפו לא רק החברים הדתיים, אלא כל דיירי החדר. כולם זמזמו את שירי חנוכה, ואז צפו ועלו מראות המשפחות וחנוכה שהתקיים בימים שקדמו למלחמה.
המפקד הנאצי הריח את השמן הבוער ובא לחפש בצריף. אבל אז הייתה אזעקה (התקפת מטוסים של בעלות הברית) והחיפוש נפסק. הכותב רץ החוצה בעת האזעקה, ומתחת לשמים זרועי הכוכבים הוסיף למלמל את הברכות... "שעשה נסים לאבותינו בימים ההם, בזמן הזה..."


זיכרונות של הרב סיני על חנוכה באושוויץ בירקנאו
בצריף הנוער היו מרוכזים בחורים מארצות כיבוש שונות, רובם ממרכז אירופה, היו גם מספר רב של בחורים מיוון, ששמרו מצוות וידעו עברית ולכן דיברו בצריף בעברית.
בפינת הצריף היינו מתפללים ואפילו הנחנו תפילין.
בחנוכה, הצלחנו להשיג נר אחד ובלילה הראשון של חנוכה התאספנו בקומה העליונה של אחד הדרגשים והדלקנו נר. הדלקת הנר הדליקה בלב תקוות לעתיד טוב יותר וכן שירת "מעוז צור ישועתי".


ליוויה, ששהתה באושוויץ עם אמה, מספרת על חנוכה במחנה
"בדרך לעבודה עברנו ליד שדה תפוחי אדמה. גנבנו כמה מהם והסתרנו מתחת לבגדים. תפוחי האדמה היו תוספת חשובה לאוכל.
אבל בנר ראשון של חנוכה הופנתה כל תשומת הלב ממזון גופני למזון רוחני. הצורך להדליק נרות גבר על הרעב. לכן שמנו בצד ארבעה תפוחי אדמה. ניקינו אותם וחתכנו אותם כדי שישמשו חנוכייה. הפתילים נלקחו מחוטים של בגדינו הקרועים והשמן נגנב מסדנת המכונות. אנחנו, נערות צעירות באושוויץ, חגגנו את ניצחון מתתיהו והחשמונאים ואת נס חנוכה.

 

 

שני נרות

סיפור מאת יאנוש קורצ'אק

 

שני נרות – נר רגיל ונר חנוכה, משוחחים ביניהם. נר חנוכה מספר על מלחמת המכבים ועל כך שאלפיים שנה הוא כבר יתום, כי אמו היא בית המקדש בירושלים שחרב, ואביו – מתתיהו בן יוחנן, שיצא לקרב ומת.

 

שואל הנר הרגיל את נר חנוכה - אתה בוכה?

 

עונה נר חנוכה – רק כשאני לבדי, כאשר עין אדם לא רואה אותי. אבל כאשר מסתכלים בי, הנני שוב שמח ומאיר באורות יפים.

 

והנר הרגיל מספר על עצמו: אני נר רגיל ועני, אני מאיר לחייט, לסנדלר, לילדים שלומדים כשהם קוראים, אוכלים, או בוכים. "אבי – זה יום עבודה רגיל – איזה דבר מעניין אני יכול לספר?"

 

עונה נר חנוכה: אל תדבר כך על עצמך ועל אביך. את כל שברשות האדם – את הכול עשה אביך – זה יום העבודה. אתה מאיר יום יום למען יעבדו האנשים על מה שיהיה, אני מאיר פעם בשנה למען יזכרו האנשים את מה שהיה.

 

תן יד, אחי האהוב, ויחד נאיר לילדים!

אני אומר – זכרו את שהיה יפה וטוב אתמול,

אתה תאמר – יעבדו למען יהיה טוב ויפה יותר מחר,

יחד נאיר לאנשים, שיהיה להם שמח!

 

(קורצ'אק, סיפורים לילדים, עמ' 65 – 62)

 

 

ועוד קטע יפה על אור:

 

"במדורות מלחמה, בדלקה, בשריפה,

בין ימים סוערים של הדם.

הנני מבעירה פנסי הקטן, לחפש, לחפש בן אדם.

שלהבות השריפה מדעיכות פנסי, אור האש מסנוור את עיני.

איך אביט, איך אראה, איך אדע, איך אכיר,

כשהוא יעמוד לפני.

תן סימן, אלוהים, תן סימן על  מצחי כי באש, בדלקה ובדם,

כן אכיר את הזיו הטהור, הנצחי.

את אשר חיפשתיו - בן אדם."

 

 

הקטעים אותרו ועובדו מתוך חומרים של יד ושם ואחרים ע"י צוות יד לילד, בסיוע אנשי בית לוחמי הגטאות.

 

 

הדפסשלח לחבר
Share |
דרונט בניית אתרים