בית לוחמי הגטאות
הזמנה
עגלת הקניות שלך ריקה.

בני מצווה מבקרים בילד לילד

17/01/2011

במסגרת מסורת רבת שנים הנהוגה ביד לילד, מבקרות במוזיאון קבוצות של בני מצווה והוריהם. במהלך ינואר 2011 ביקרו באתר תלמידי כיתה ז' מבית הספר בהרדוף והוריהם, שצפו בהצגה "ריקוד השמחה והעצב", וביקרו, חקרו ויצרו בתערוכות "סיפור הילד היהודי בשואה" ו"בעקבות תמונה אחת".

 

13 ילדי כיתת בר המצווה מלוחמי הגטאות וחניתה והוריהם עברו אף הם פעילות בנושא התבגרות, צפו בסרט הבית ולקחו חלק בפעילות חקר יצירתית בתערוכת "בית עדות". ביקור זה סוקר על ידי אחד הילדים בדברים הבאים:

 

"במסגרת שנת בר המצווה שלנו, ביקרנו במוזיאון 'יד לילד' אשר בקיבוץ לוחמי הגטאות. המוזיאון נקרא 'יד לילד' כי הוא מהווה פינת זיכרון לכל אלו שעברו את השואה כילדים.

 

התערוכה נבנתה בצורה שכוונתה הייתה לתת לצופה את ההרגשה שעבר ילד בשואה. יש לך בית חם, חברים ובית ספר, וביום אחד הכל קורס. אסור להיכנס לחנויות, החברים שלך לא מתקרבים אליך בגלל טלאי צהוב שאתה לא מבין למה שמים עליך, ובבית הספר אתה 'מנודה'. לאחר מכן, לוקחים אותך מהבית לגטו, מן מקום צפוף ואפל. ומכאן מתחילים להעלים לך חברים, שכנים, הורים ואחים – מי יודע לאן.

 

בתערוכה היו רמקולים בתקרה, שמשמיעים קטעים מיומנים של ילדים. על הקירות היו תמונות והיו גם מסכים שמראים אנשים מבוגרים הנותנים את עדותם ומספרים את סיפורם.

 

לאחר התערוכה עשינו פעילות של ילד והורה. בנוסף, ראינו הצגה יפה על לאה פריד. ההצגה הייתה בהשתתפות שחקנית אחת. אותה שחקנית הצליחה להביא מאוד יפה את סיפורה ורגשותיה של לאה.

 

על ילד אחד רציתי לספר: שמו היה פליקס והוא היה בן 6. פליקס ברח ליער וחי שם שלוש שנים. הוא נהג לאכול שבלולים ושלשולים. צד ציפורים בעזרת שערות הזנב של הסוס וגנב תרנגולות. הוא פיתח שיטה מיוחדת לאפיית תרנגולות וציפורים. הוא עטף אותן בחומר או בבוץ והכניסן למדורה. לאחר מכן קילף את הבוץ היבש. אל הבוץ נדבקו הנוצות ונשאר בשר טוב לאכילה. אם היה נפצע, עטף את הפצע בחול ועושה עליו פיפי כדי לחטא ולחמם. בחורף היה מתכסה בשלג ובקיץ ישן על עצים כשהוא קושר עצמו בחוט בכדי לא ליפול.

כעבור שלוש שנים, כשהיה בן תשע, חלה פליקס בגרדת וחומו עלה. פליקס ידע שהוא חייב לפנות לעזרה. הוא הגיע לפתחו של בית. דפק בדלת והתעלף. כשהתעורר ראה מעליו אישה (לפי דבריו) יפהפייה. בלי לשאול שאלות היא הכניסה אותו לביתה וטיפלה בו עד שהבריא. היא לימדה אותו תפילות נוצריות ונתנה לו זהות נוצרית אשר אפשרה לו לשרוד עד סוף המלחמה"

 

ילדה אחרת כתבה:

 

"אני מאוד אהבתי את המוזיאון. הרגשתי שאני ממש נמצאת בשואה. הצלחתי להיכנס לתוך כל החוויות והרגשות של הילדים שהיו שם. למרות שאני חושבת שאף פעם לא אצליח להבין מה באמת הילדים הרגישו".

 

הדפסשלח לחבר
Share |
דרונט בניית אתרים