בית לוחמי הגטאות
הזמנה
עגלת הקניות שלך ריקה.

ביקור מרגש של ראומה ויצמן ב"יד לילד"

ראומה וייצמן ביקרה יחד עם בתה וחתנה בתערוכה "כאן התחילה ילדותי" ובמפגש מרגש ליד תמונתו של חניכה ישראל ויזל העלתה זיכרונות. המבקרים הביעו את התרשמותם מהתערוכה החדשה.

מתוך הכתבה של דן מרגולית:  "החליל שהתנפץ" בישראל היום:

החליל שהתנפץ

אי שם בצפון הרחוק, ליד מוביל־המים הרומי שהפך לסמלו של קיבוץ לוחמי הגטאות, ניצב מוזיאון שייעודו לספר לילדי ישראל על השואה (מקווה שלא תקום זעקה לאסור על בתי ספר לבקר בו כדרך שהם חותרים לנתק את העם היהודי מזכר ההשמדה באושוויץ). כל ישראלי רך בשנים - יהודי וערבי ובן־בנו של מסתנן מאפריקה - חייב לראות במו עיניו.

שלשום נסעתי לשם בחברת בנותיי לרגל תערוכה, שמוקדשת לילדים אשר הוחבאו במרתפים ובכנסיות והתהלכו ביערות, וניצלו. הם חששו להגיח על פני האדמה, לא האמינו לאיש, לא ידעו דבר. "אמא, מותר כבר לבכות"? - כתב נתן אלתרמן מפי ילד ניצול שואה. תשובה לשאלה זו ניסו להקנות להם שליחים מארץ ישראל. 

באחד הבתים בגרמניה, נכתב בתערוכה, ניסתה החיילת הארץ־ישראלית שוורץ להחזיר לילדים היהודים את כבודם ואמונם בבני אדם אחרים. היא ביקשה להרפות את מתחם בלמדה אותם לנגן בחליליות. סיפרה להם שיש משהו שנקרא יום הולדת. גם שבסוף הדרך ממתין להם עתיד טוב יותר במקום הנקרא ארץ ישראל.

אחד הילדים חגג בר מצווה. שוורץ החליטה ללמד את ילדיה כי ביום זה נהוג להעניק מתנות. היא מסרה לו את החלילית האישית שלה, שהיתה הנכס היחיד בבעלות הנער.

זמן מה לאחר מכן עלה לארץ ישראל. נשלח לקיבוץ שער הגולן. לא היה לו דבר אלא את החלילית. כשפרצה מלחמת השחרור הפציצו תותחים סוריים את הקיבוץ. החלילית התפרקה לכל עבר. לנער לא נותר דבר. רק זיכרון אישי מהמדריכה הטובה שוורץ, מי שהיתה ברבות השנים לרעיית הנשיא המנוח, ראומה ויצמן.
הדפסשלח לחבר
Share |
דרונט בניית אתרים