בית לוחמי הגטאות
הזמנה
עגלת הקניות שלך ריקה.

דברי פתיחה של ראומה במפגש חגיגי לכבוד יום הולדתו ה- 80 של ישראל ויזל, ב-"יד לילד"


ישראל יקר,
בגטו שהיתם במרתף: אמך, שני אחיך: משה ז"ל ,יעקב ואחותך ציפי. יום אחד יצאתם, מאותו מרתף, אתה ואמך , לשוטט כדי לחפש מזון. נתפסתם על ידי המשטרה ההונגרית, "צלב החץ", ששיתפה פעולה עם הנאצים וצרפה אתכם למה שלימים כונתה  "צעדת המוות!" אמא הבינה וברגע של החלטה להצילך דחפה אותך מחוץ לשורה. ברחת, קצת בחסות החשיכה שהחלה, וחזרת אל הנותרים במרתף. את אמך לא ראית יותר...
משה נהרג במלחמת ששת הימים וציפי ויעקב יושבים עמנו היום לכבוד יום הולדתך השמונים.

בתערוכה שנצפה בה היום: "כאן התחילה ילדותי", נפגוש בתיעוד של בתי ילדים ברחבי אירופה שלאחר השואה, שמטרתם הייתה לשקם ולהכין את הילדים הניצולים לחיים חדשים ולעתיד בטוח יותר בארץ ישראל. כבחורה צעירה כבת 20, בוגרת המוסד החינוכי במשמר העמק, הגעתי להתנדב ולטפל בילדים רבים אשר נאספו מכל רחבי אירופה לאחר שנות התופת של השואה. הילדים אשר טיפלתי בהם במשך שנתיים הם : "ילדי בלנקנזה". אותם ילדים הגיעו לאחוזת משפחת ורבורג ,הבנקאים היהודים שלאחר המלחמה תרמו את האחוזה הקסומה ששוכנת על גדות נהר האלבה, ליד העיר המבורג,  למטרת שיקום הילדים ניצולי השואה.

אני צופה אל העבר, כמעט 70 שנה , וחשה  שזכיתי  להיות חלק ממשימה חשובה וגורלית לילדים רבים אשר ידעו סבל, אובדן וייסורי תופת. ילדים אשר בדרכם לביה"ס נלקחו עם או בלי משפחותיהם היישר למחנות ההשמדה. נפלה בחלקי זכות גדולה לעזור ולסייע בקליטתם הראשונית מיד עם יציאתם מהמחנות, בלימוד שירים ומנהגים ישראלים , לימוד השפה העברית כמו גם הענקת שמות ישראלים לרבים מהם. ליוויתי את ה"ילדים" עם אהבה ותמיכה עד עלייתם ארצה וכל זאת עם אותם ערכים שהקנו לי הוריי רחל וצבי שוורץ, מחנכיי מתנועת השומר הצעיר במשמר העמק ומוריי מסמינר הקיבוצים .

ישראל ויזל שהגיע היום לגיל גבורות, הוא אחד מהגיבורים הראשיים של סיפור "ילדי בלנקנזה".
בזכות אישיותו המיוחדת וכושר המנהיגות יוצא הדופן שלו, הצליח ישראל במהלך עשרות שנים לאחד ולקשר בין כל הילדים שעלו ארצה והקימו משפחות לתפארת המדינה .מסע שורשים עיקש ומרגש שלא הסתיים עד היום , בהנהגתו ובעזרתם של הילדים כולם, בנה בסבלנות ועיקשות את הקבוצה המופלאה והכל כך ייחודית "ילדי בלנקנזה".

הודות לישראל, קיימנו כנס של כל הילדים בבית הנשיא בירושלים בשנת 1995, עזר כנשיא קיבלם בדרכו בהצהרה: "אני מצדיע לכם- הכרתם את ראומה לפני!"

"הילדים" כפי שאני מכנה אותם, נרתמים ועוזרים בכל יוזמה ורעיון, ורבים מהם שומרים עמי ועם משפחתי קשר ודואגים תמיד לשלומי ובריאותי.
לא במקרה חגגנו עימם את חג הגבורות שלי לפני כמעט 10 שנים כאשר מלאו לי 80 , בביתה של בתי בשדה ורבורג.
אתם יכולים לנחש בת כמה אהיה עוד מעט...
כדי להמחיש את מהות הקשר שיש לי עם הילדים אצטט את המשפט ששמעתי מאחדים מהם:
"אני זוכר את חיי מהרגע שפגשתי אותך ולא זוכר דבר לפני..."
אני בולעת דמעות שמחה, הצלחתי במשימה!

אהבתי ונקשרתי מאוד לילדים. כל דבר קטן וטוב ריגש ושימח אותם. רכשתי מאיכרי הסביבה דובדבנים בסלסילות קש תמורת כמה סיגריות אותן קיבלתי כמכסה חודשית מה"שקם" האמריקאי. כחניכת השומר הצעיר לא עישנתי . לגרמנים תחת הכיבוש הייתה תשוקה לסיגריות וכך הצלחתי להשיג לילדים דברי מאכל שירנינו את ליבם.


אהבתי לארגן לילדים שיט בספינות על נהר האלבה שגם זאת כיסיתי בכמה חפיסות סיגריות בשם Lucky Strike ליום שלם .
הילדים החלו לחלום על העלייה לארץ , לאן יגיעו? היכן יתגוררו? ילמדו? לימדתי אותם את האהבה לטבע, העברתי מחוויות ילדותי, שחינו בבריכה של האחוזה , שיחקנו כדורסל, ניגנתי להם שירי חגים ושירי שבת בחלילית, כאשר ישראל חגג בר מצוה הוא קיבל ממני מתנה את "החלילית של ראומה"
וכך במהלך שנתיים ילדים שהגיעו רעבים ומוזנחים, עייפים וכאובים, החלו לחלום על החיים החדשים והמבטיחים בארץ ישראל. עד היום מרגש אותי לשמוע מהילדים שהחיים באחוזת ורבורג זכורים להם כגן עדן.

עם עלייתם ארצה בשיאה של מלחמת השחרור, הילדים נקלטו ברחבי הארץ, בקיבוצים, במוסדות חינוך, חלקם הופנו למוסד החינוכי בן שמן אך בהגיעם לארץ היא נכבשה יחד עם אזור לטרון והם הופנו ל"הדסים" בשרון. עוד סיפור שמוכיח לאיזו מציאות לא פשוטה ומורכבת הגיעו הילדים עם אמונה שכאן יהיה טוב ובטוח.
"ילדי בלנקנזה" הקימו בארץ ישראל, בעיר בכפר ובקיבוץ, משפחות נהדרות עם דור המשך שנציגיו יושבים כאן עמנו ילדיו ונכדיו של ישראל.
אני מלאת גאווה וסיפוק על כך שילד שהצליח להימלט מצעדת המוות, "איזידור ויזל"  מהונגריה,  יושב היום כאן אתנו, כאשר מסביבו ילדים ונכדים ושמו בישראל "ישראל ויזל" וכאן ביתו ובית משפחתו.

ובלי תודות איך אפשר....
ראשית תודה מיוחדת לישראל על הרעיון והיוזמה המשותפת לחגוג את יום הולדתו השמונים עם משפחתו ומשפחתי כולל הדור הצעיר שהוא סמל להמשכיות וחזון.
תודות למוזיאון לוחמי הגטאות אשר פתח את שעריו למפגש החשוב והמרגש הזה.
תודה לענת כרמל מנהלת "יד לילד" אשר פתחה את שערי המקום למפגש. תודה לאוצרת התערוכה- פורייה, היום את אורחת שלנו. תודה לכתב קול ישראל  חיים א-דור  על היענותו להגיע היום. חיים,"כתב רשת ב' בצפון" מתעד את לוחמי הגטאות שנים רבות וקרוב לנושא. תודה ליעלי הקונדיטורית מהקיבוץ על הכנת הכיבוד. תודה לכל אורחינו שהגעתם הבוקר להיות איתנו. 

 

 

הדפסשלח לחבר
Share |
דרונט בניית אתרים