בית לוחמי הגטאות
הזמנה
עגלת הקניות שלך ריקה.

עכשיו במוזיאון: ריקוד השמחה והעצב

 

 

לאה פריד, ילדה ניצולת שואה שחיה בזהות שאולה, איבדה את משפחתה בשואה, קמה מן האפר ומשקמת את חייה תוך ניסיון לחפש את זהותה היהודית.

 

ילדותה בשואה רצופה מאבקי התמודדות עם האובדן, הבדידות וחיי עבודה קשים. היטיב לתאר זאת בנה: "...אמא שלי היא אישה עצובה, אך בעצם היא חייכנית, היא שמשית, היא אור, היא חום, אהבה שמחת חיים ונתינה אין סופית, משהו במבט שלה משקף עצב אין סופי. אמא שלי היא יתומה. אין לה אמא ואין לה אבא. היא יתומה כבר מגיל חמש. הייתי נותן הכול אם הייתי מסוגל להחזיר לאמא שלי את ההורים שלה. גם לה מגיע לגדול עם אבא ואמא שיחבקו אותה..."

 

את סיפורה היא מספרת  בספרה הביוגראפי "ריקוד השמחה והעצב", המסופר כספר זיכרונות של מי שחוותה  חיים בצל איום קיומי. סיפור המשוך בעצב אך גם בהומור.

 

ההצגה מעלה תמונות מסיפור חייה של לאה בתקופת המלחמה. חייה מכונסים בקופסאות זיכרון המפוזרות בבמה, שבחלק מהן ספון עברה, מתוך קופסאות אלו עולים מכתבים, תמונות משפחה, חפצים שנשמרו שממלאים את ריק האובדן. אלה גם הקופסאות שבונות מחדש את העבר, הבית שהיה, המנזר שבו חייתה, המחבוא והמסתור, וחומת הגטו שסגר על משפחתה.

 

כשם שלאדם ישנם זיכרונות אישיים שהוא מקטלג בזיכרון ומשמר אותם בתוך מגירות הנפש, כך גם התפאורה בהצגה, קופסאות קרטון שהופכות תוך כדי ההצגה לזיכרון ממשי, עפ"י זיכרונה של לאה פריד.

 

חלל ההצגה, מבנה כיפתי בצורת איגלו, יוצר קומפלקס מעניין בין הקהל להתרחשות הבימתית, הצבע הלבן משתלב עם הצבע של קופסאות הקרטון, ומעבה את תחושת התמימות וחוסר האונים. הבנייה והשימוש בקופסאות מאפשרים פתרונות בימתיים מגוונים ויוצרים חללים נוספים שמרמזים על מחוזות ילדותה של לאה פריד ומקומות ששהתה בהם בזמן המסתור במלחמה.

 

אנו מאמינים שהמפגש עם סיפורם של מי שהיו ילדים בשואה, דרך התמודדותם, צמיחתם כאנשים שבנו את עתידם למרות הכול, ואף על פי כן, מפתח גישה חיובית אל החיים, רגישות לזולת, אמפתיה להתנהגותם, מחזק את החינוך ההומאני וההבנה מהו בן אנוש, ואת הקשר והזיכרון הקולקטיבי של הצופים אל ההיסטוריה היהודית.

 

ההצגה חושפת את עולמם של מי שכיום הם אנשים בני שבעים ומעלה ומבטיחה שנושא השואה לא יישכח גם אם חלק גדול מנותני העדויות הולך ונעלם מבמת ההיסטוריה.

 

ההצגה הותאמה לגיל הצופים הצעירים, אך נלקחה בחשבון האפשרות להציגה לבוגרים יותר. הכתיבה נעשתה בשיתוף פעולה בין כותבת המחזה, פוריה ליצ'י, שהתמחתה בהוראת השואה לגיל הצעיר, הבמאית חווה כהן,  השחקנית מיכל דדון, ומנהלת יד לילד ענת כרמל.

 

משך ההצגה: כ-40 דקות. 
צלם: יריב ברטל

 

כתבו על ההצגה:

 

זכרונות בקופסאות, בהצגה בלוחמי הגטאות. אתר mynet, בתאריך 17.11.2008

מודיעין: סיפור ההינצלות בשואה הוצג על הבמה. אתר mynet, בתאריך 2.5.11

משחק החיים. "ידיעות מודיעין", 29.4.11 

 

 

הדפסשלח לחבר
Share |
דרונט בניית אתרים