פייסבוק

יצחק קצנלסון

יצחק קצנלסוןיצחק-יחיאל קצנלסון, משורר, סופר, מחזאי, מורה ומחנך. נולד ב-1885 או ב-1886 בקרליץ, פלך מינסק שברוסיה הלבנה. בשנת 1887 עברה המשפחה ללודז' והשתקעה שם.

 

כישרונותיו הספרותיים, הדרמטיים והפדגוגיים של קצנלסון ניכרו כבר בגיל צעיר בכתיבת מחזות, שירים וסיפורים לילדים. בשנת 1912 ייסד בלודז' את תאטרון "הבימה העברית", הקים בה רשת של בתי ספר עבריים (מגן ילדים עד בית ספר תיכון) ועמד בראשה. כחבר תנועת "דרור" היה מעורה מאוד בפעילות התנועתית בקיבוץ ההכשרה על שם בורוכוב והיה הרוח החיה בחיי החברה והתרבות במקום.

 

קצנלסון ביקר בארץ ישראל בשנים 1924 ו-1934. כן סייע לעליית אחיו אברהם ולהשתקעותו בקיבוץ שפיים.

 

כשלושה חודשים לאחר כיבושה של לודז' בידי הגרמנים, עזב קצנלסון את העיר והגיע לוורשה. בינואר 1940 התאחד בה עם אשתו חנה ושלושת בניו.

 

למן יומו הראשון בוורשה כתב קצנלסון לעיתונות המחתרת היהודית, נטל חלק בפעילות חינוכית ותרבותית ולימד בבית ספר תיכון ובסמינרים מחתרתיים של תנועת "דרור".

 

בתקופת הגירוש הגדול של קיץ 1942 עבד עם בנו בכורו צבי ב"שופ" של התעשיין הגרמני שולץ (Schultz). באותה תקופה נלכדו אשתו ושני בניו, בנימין ובן-ציון, וגורשו למחנה ההשמדה טרבלינקה.

 

דעתו של קצנלסון על התנגדות יהודית אקטיבית עולה מתוך שירו "השיר על העם היהודי שנהרג":

 

"בראשית יולי, בעת הוחל להוציאנו להורג, נועדה אז מועצה. לו אני בנקהלים באספה ההיא, ואתן ידי לחלוצים ועמם אקרא קריאה גדולה: 'תמות נפשי'".

 

ב-20 באפריל 1943, יום לאחר פרוץ מרד גטו ורשה, הועבר קצנלסון לצד ה"ארי" של העיר ומצא בו מסתור. בחודש מאי נלכד כשברשותו דרכון של הונדורס. הוא גורש למחנה ויטל (Vittel) בצרפת, שם המשיך בכתיבתו עד ל-29 באפריל 1944, יום בו גורש עם בנו צבי למחנה ההשמדה בירקנאו, שם נספו שניהם.

 

במחנה ויטל כתב קצנלסון את רשימותיו האחרונות, ביניהן את אלה שנודעו לאחר מותו בשם "פנקס ויטל".

 

קצנלסון, הידוע כ"מקונן השואה", שילב במהלך חייו שלושה מעגלים: החינוך, הבמה והספרות, המשלימים זה את זה. 

 

על שמו קרוי "בית לוחמי הגטאות למורשת השואה והמרד".

 

הדפסשלח לחבר
Share |