פייסבוק

ברונקה קליבנסקי


ברונקה קליבנסקי נולדה בגרודנו ב-1923. בנעוריה וגם בזמן המלחמה הייתה חברת תנועת הנוער "דרור". בגטו גרודנו הקימה עם חבריה לתנועה "קומונה" בצריף השומרים במטע שנכלל בשטח הגטו. ברונקה ניצלה את חזותה ה"ארית" ואת קשריה עם חבריה הפולנים, והחלה להבריח דברי לבוש ומזון לגטו. בראשית ינואר 1942 הגיע לגטו מרדכי טננבוים-תמרוף לפגישה עם החברים. בפגישה דיווח להם על המצב בגטו וילנה ובגטו לודז', על פונאר ועל מחנה ההשמדה חלמנו. מרדכי שכנע את ברונקה, שנשבתה בקסמו, לעבור לגטו ביאליסטוק. יומיים שהתה בו ולאחר מכן שבה ברכבת לגרודנו. באביב 1942 גויסה לעבור בין הגטאות באזור ולשכנע חברים להגיע לסמינר תנועת "דרור" שהתקיים בביאליסטוק. זה היה הרגע בו נפרדה ממשפחתה בגרודנו.

את הסמינר ניהלו פרומקה פלוטניצקה וטמה שניידרמן, חברתו של טננבוים. בסמינר לא דובר על ארץ ישראל, אלא על המצב בגטאות, על הצורך לאחוז בנשק, על בניית מקומות מסתור, על אחריות. ברונקה נשארה בגטו ביאליסטוק  והצטרפה לקיבוץ "תל חי", הקומונה של אנשי תנועת "דרור". ב-31 בדצמבר עברה ברונקה לצד ה"ארי" של העיר. שמה הפולני היה יאדוויגה סקיבל. טמה סידרה לה דירה ועבודה בביתם של עובדי רכבת גרמנים. היא הפכה להיות הקשרית המרכזית של התנועה ושל מרדכי, לאחר שנעלמו עקבותיה של טמה שניידרמן בוורשה.

דירתה של ברונקה בצד ה"ארי" שימשה מקום מפגש לפעילות המחתרת ומקלט לחברים שנקלעו לעיר. הדירה שימשה גם מען לקבלת מכתבים ומברקים בעבור מרדכי. בעקבות האקציה בגרודנו בינואר 1943, ארגן מרדכי את ההגנה על גטו ביאליסטוק. ב-5 בפברואר החלה אקציה. אנשי המחתרת לא היו מוכנה ולא הגיבו. ב-16 באוגוסט החלה אקציית החיסול, שבאה בהפתעה מוחלטת. הלחימה התרכזה בצד המזרחי של הגטו, שם נמצא קיבוץ "תל חי". ברונקה חיפשה גישה לגדר הגטו, אך זו הייתה מוקפת חיילים גרמנים. תוך שבועיים חוסל הגטו והקשר עם מרדכי נותק. שבע הקשריות של הגטו, מהתנועות "דרור", "השומר הצעיר" והקומוניסטים, המשיכו לפעול. מרכז הכובד עבר ליער. שרידי הלוחמים הפכו לפרטיזנים והבנות פעלו כמקשרות. שינוי היעדים דרש מהן אימוץ דרכי פעולה ואסטרטגיות חדשות. הן העבירו תרופות, ציוד ומזון ופעלו ללא לאות.

ב-27 ביולי 1944 שוחרר אזור ביאליסטוק. ברונקה נשארה בביאליסטוק זמן מה ולאחר מכן הצטרפה לקיבוץ "דרור" בוורשה, על פי הזמנתו של "אנטק" צוקרמן. שם פגשה את מישה קליבנסקי ונישאה לו.

בשנת 1949 עלתה ברונקה לישראל. באמצע שנות ה-50 החלה לעבוד בארכיון "יד ושם". היא פרסמה וערכה ספרים ומאמרים רבים בנושא השואה, ביניהם אוספי תעודות, מונוגרפיות וזיכרונות אישיים. ב"יד ושם" ייסדה את המעבדה לשימור, שעליה הייתה גאוותה. ברונקה עסקה רבות בחינוך ושמרה כל השנים על קשר עם אנשי "דרור ישראל" וקיבוץ "ראשית" בירושלים.

בפברואר 2011 נפטרה.



וידאו: ברונקה במפגש עם בני נוער מתנועת "דרור ישראל"

 

חומר נוסף:

הלוחמה בגטו ביאליסטוק וקיבוץ תל-חי (דברי יואש תדמור ביום עיון לזכרה של ברונקה)

תמונות נוספות של ברונקה

מכתבים למרדכי טננבאום  מכתבים למרדכי טננבאום
הדפסשלח לחבר
Share |