בית לוחמי הגטאות
הזמנה
עגלת הקניות שלך ריקה.

לאה פריד: במנזר

לאה פרידבמנזר

 

נולדה בטרנוב, פולין. כיום גרה כיום במודיעין, אם לארבעה ילדים.

 

"הסתתרתי במשך שלוש שנים במנזר ליד פשמיש, ע"י הגבול הרוסי. הייתי שם שלוש שנים, מגיל חמש עד גיל שמונה. כשהובאתי למנזר דעתי הוסחה על ידי משחק עם כלבלב קטן, בזמן שינינה סיכמה את פרטי העסקה עם הנזירות. סיפור הכיסוי שלי היה שאם המנזר היא דודתי, והובאתי לשם כי אמי, אחותה של אם המנזר, נהרגה בהפצצות בורשה, ואבי נהרג בתור חיל בצבא הפולני.

 

עבדתי בתוך המנזר, חלבתי את הפרות. אני זוכרת במיוחד את הפרה הג'ינג'ית, שלא פעם חבטה בי בזנבה. פיציתי את עצמי על ידי שתייה מהנה של חלב לבן ומקציף מהעטינים שלה. האכלתי את החזירים, אספתי ביצים, רעיתי עזים, ולמרות שהייתי כל כך קטנה, ניקיתי את המנזר כולו, והברקתי את רצפתו היפה.

 

עם הזמן הפכתי לנוצרייה אדוקה מאוד, התפללתי בדבקות והיו לי תמיד המון שאלות לכומר שהיה מגיע מידי שבוע לכנסיה עם פמליית הנערים שלו. הנזירות אהבו את האדיקות שלי והתלהבו בעיקר מכך שביקשתי לקחת לחדרי את פסלו של פרנציסקוס הקדוש. זה היה פסל גדול של הקדוש, שמחבק את ישו התינוק. הנזירות חשבו שזו הארה משמים, שילדה בת חמש מבקשת את הפסל לחדרה. עבורי הוא היה ודאי בובה או אולי געגוע לחיבוק של אבא ואמא.

 

פעם נעצרתי על יד חנות קטנה שבה מכרו פחזניות, דבר שהיה נדיר מאוד בתקופת המלחמה. רציתי אותן מאוד. התגנבתי אל חדר הנזירות, שם גרתי, גנבתי כמה זהובים מתיבת העץ וקניתי לי עוגה. הצלחתי פעם ראשונה, הצלחתי פעם שנייה, ובפעם השלישית כשחזרתי מן ההתלקקות הנחמדה הזו ראיתי את אם המנזר צועדת במעלה השביל  הארוך כשידיה שלובות מאחורי גבה. ידעתי שאני עומדת בפני משפט - לא יכולתי להכחיש והודיתי.

היכו אותי עם שוט מיוחד לבהמות. המכות הכאיבו לי מאוד, אבל פחדתי הרבה יותר משהות של לילה שלם לבד בתוך דיר החזירים. לא פחדתי כל כך מהחזירים, הם היו חברים שלי, אבל נוספו אליהם עכברושים גדולים ואפורים והם היו מפחידים באמת.

 

המלחמה הסתיימה. הייתי בת שמונה. חיכיתי יום יום להורי שיגיעו וייקחו אותי אחרי שלוש שנים וחצי של פרידה. אבל הם לא באו. הם כבר לא היו בחיים."                                          

הדפסשלח לחבר
Share |
דרונט בניית אתרים