בית לוחמי הגטאות
הזמנה
עגלת הקניות שלך ריקה.

טנה קהאן: בבית התינוקות


"שמי טנה קהאן. אמי ילדה אותי בזמן שהוחזקה בכלא, בגרמניה בשנת 1943. שהינו בכלא ארבעה חודשים ואז הועברנו לגטו טרזינשטט בצ'כוסלובקיה. בטרזינשטט נלקחתי מאמי בכוונה לשלוח אותי עם ילדים אחרים לאושוויץ. אולם אישה שעבדה בבית התינוקות הצילה אותי. היא הוציאה אותי מהמשלוח והחביאה אותי בפח אשפה עד יעבור זעם. היא החזירה לבית התינוקות, שהיו בו רק תינוקות מצ'כיה. מאוחר יותר נודע לי שהאישה הזו, שהצילה את חיי, נשלחה לאושוויץ.
 
רוב הזמן הייתי לבדי. למזלי לקחה אותי תחת חסותה אישה בשם רות שמולקובה שעבדה ברפת. היא חלבה את הפרות שלוש פעמים ביום והיה לה הרבה זמן פנוי. את הזמן הפנוי הקדישה לטיפול בי.
שנים אחר כך, כשיצרתי עמה קשר, היא סיפרה לי שהייתה דואגת לי לחלב מהרפת, תופרת לי שמלות, ופעם, כשאושפזתי בבית החולים, אפילו תרמה עבורי מנת דם.
 
אמי נלקחה ל'מבצר הקטן', שם כלאו בדרך כלל עצירים פוליטיים, ולכן נשארתי לבדי. לכלואי המבצר לא הייתה גישה למחנה ולכן לא ביקר איש בבית התינוקות מלבד המטפלות ורות שמולקובה. למזלי, רות אהבה אותי ודאגה לי כאם.
 
במחנה היה אדם מהעיר שלנו בגרמניה שהכיר את אמי. הוא היה בא לשחק עמי בבית התינוקות, ואף הוציא אותי לטיולים בעגלה. לימים הוא נישא לאמי והפך לאבי החורג.
 
ב-8 במאי 1945 הסתיימה המלחמה. כששוחררנו החזיקה אותי אותה אישה על הידיים וחיכתה למשוחררי ה'מבצר הקטן'. רובם לא שרדו – חלקם נשלחו לאושוויץ וחלקם מתו בכלא.
 
בעת יציאת האסירים קראה רות בקול את שמי 'טנה קהאן, טנה קהאן' בתקווה שאמי תשמע אותה, והיא אכן שמעה והגיעה אלינו. רות התכוונה לאמץ אותי כי היא לא האמינה שאמי נשארה בחיים. כשהגיעה אמי ורצתה לקחת אותי, סירבתי ללכת אליה. אבל לצדה עמד אותו פריץ שטרן, האיש שטיפל בי בבית התינוקות, וכיוון שהכרתי אותו הסכמתי ללכת איתם.
 
נשארנו במחנה חודש נוסף, עד השחרור הסופי שהיה בדיוק ביום הולדתי, 9 ביוני. מאז חוגגים הוריי את יום הולדתי כיום השחרור שלנו.
 
חזרנו לגרמניה וב- 1.9.49 עלינו לישראל".
 

 

הדפסשלח לחבר
Share |
דרונט בניית אתרים