בית לוחמי הגטאות
הזמנה
עגלת הקניות שלך ריקה.

שלמה נאדל: בבית הילדים של קורצ'אק


כשהיה בן 7, בשנת 1927, נכנס שלמה לבית היתומים של יאנוש קורצ'אק. הוא עזב את המקום כשהיה בן 14.
 
שלמה נאדל מספר: 
"כל דבר טוב שקרה לי בחיים – קרה בבית היתומים. הבית היה באזור אפור-שחור, אבל הוא נראה כמו שמלת כלה – צבוע לבן.
 
היינו 127 ילדים. סטפה, אם הבית, הייתה מאוד קפדנית, מחנכת מעולה, אם בית מעולה. תמיד דאגה לבגדים. אבל פחדתי ממנה – היה לה 'רדאר' – היא תמיד ידעה לתפוס את מי שעשה משהו.
 
מקורצ'אק לא פחדתי, היה לו חיוך ממזרי בעיניים, והיו לו תמיד סוכריות בתוך החלוק.
 
לכל ילד נתנו חונכת או חונך, והם הכניסו אותנו לתוך סודות הבית הקסום הזה. בבית, לכל ילד היה תפקיד – הוא קיבל משהו, אבל היה גם חייב לתת משהו. לא את הכול אהבתי – בעיקר לא את עבודות הניקיון.
 
בדרך כלל התקבלו ילדים לבית ביום שישי, וגם עזבו ביום שישי. אני בימי שישי הייתי הולך  לאמא, ואז הייתי צריך לכתוב על לוח מודעות איפה אני – שיידעו לאן אני הולך. באופן כללי, לא הייתי רגיל למשטר של בית היתומים.
 
בבית היתומים היו כל מיני נהלים. למשל, ההתערבויות: קורצ'אק ידע שהילדים לא יעמדו בהתחייבות לא להרביץ בכלל, אז הוא התערב איתנו ש'השבוע תרביצו רק חמש פעמים, ולא יותר'.
 
בית המשפט של בית היתומים
והיו גם המשפטים. קורצ'אק בנה לנו רפובליקה של ילדים, בשביל ילדים. בית משפט, פרלמנט שהיה אחראי על התקציב. הייתה לילדים זכות להגיש למשפט אפילו את ד"ר קורצ'אק. גם אותי העמידו למשפטים, בדרך כלל סטפה דאגה לכך.
 
בבית המשפט של בית היתומים היו השופטים שלושה ילדים. בכל שבוע היו השופטים  מתחלפים, והתנאי להיות שופט היה שלא קיבלת תלונה כל השבוע. בית המשפט פעל בכל שבת, לכל  משפט היה פרוטוקול, ואפשר היה לערער על פסקי דין.
 
קורצ'אק נשפט 3 פעמים בבית המשפט:
הפעם הראשונה:
קורצ'אק גלש על המעקה – והגיש את עצמו לבית משפט. הוא קיבל סעיף 100.
הפעם השנייה:
בקייטנה: קורצ'אק הכניס ילד קטן דרך הרשת של המחסן של המטבח, שלח אותו להוציא לחם וריבה, והם הלכו למגרש לשחק. בבוקר הם חזרו עם תזמורת למחנה והעירו את כולם. האחראית על המטבח באה וסיפרה שגנבו דברים. קורצ'אק אמר שהוא זה שלקח, וסיפר איך הכניס את הילד. הוא העמיד את עצמו למשפט, ושוב קיבל סעיף 100.
הפעם השלישית: סיפור הילדה
בבית היתומים הייתה ילדה שלא התחברה לאף אחד. שום דבר לא עזר. קורצ'אק רצה לגרום לילדה למשבר, שיגרום לה להתחבר עם ילדות אחרות.
קורצ'אק לקח את הילדה והושיב אותה גבוה על הספרייה. הילדה התחילה לבכות, וביקשה, 'ד"ר, תוריד אותי'. ואז באו הילדות האחרות והתחילו לשכנע אותה להגיש את קורצ'אק לבית משפט, ואמרו לה, 'אנחנו נעיד לטובתך'. הילדה היססה, ולבסוף אמרה לד"ר: 'אם לא תוריד אותי – אני אגיש אותך למשפט'.
קורצ'אק עבר שימוע, ואחר כך היה משפט. הוא קיבל סעיף 100, והיא זכתה בחברות!
 
את סטפה אף פעם לא הגישו למשפט. פחדו ממנה.
 
סעיפי העונשים:
סעיפים 100 ו-200 היו קלים. משמעותם הייתה: 'מבטיחים להתנהג יפה ולא לעשות זאת שוב'.
מסעיף 300 התחילו העונשים. העונש הקל יותר היה לא ללכת לקולנוע בשבת.
סעיף 500: מודיעים לחונך – והוא חותם שישגיח ויגיש דוח לסטפה או לד"ר.
סעיף 600: מודיעים לאחד מבני המשפחה.
סעיף 700: אין זכויות לצאת חודש לקולנוע.
              אין זכות להגיש אחרים לבית משפט.
סעיף 900: חפש חונך, אחרת אתה צריך לעזוב את הבית.
              קראו להורים, כתבו על לוח המודעות.
סעיף 1000: גירוש מהבית. גם ילדים שאין להם לאן ללכת.
 
אותי שלחו פעם אחת לאמא שלי עם מכתב אזהרה.
 
היה מקרה שמורה הרביץ לנו, והתלוננו בפני סטפה. זה נודע לד"ר, והוא אמר: תגישו אותו לבית משפט, ונעביר את פסק הדין למנהל בית הספר. עשינו זאת, שפטו את המורה והוא כבר לא הגיע יותר לעבודה. נשאר אדם בלי פרנסה. סטפה גילתה במקרה ומכאן התגלגלו הדברים.
 

חגים
פסח והאגוז:
בפסח היו עורכים ליל סדר ל-120 איש, ומלמדים אותנו שירים לפסח. אבל איך החביאו את האפיקומן? היו מכניסים לתוך הקניידלך אגוז יער, ומי שהיה מוצא אותו היה מקבל חמישה זלוטי. לפני טקס חלוקת הקניידלך הייתה דממה, ואחר כך היו שומעים רק את הכפיות מועכות את הקניידלך כדי לחפש את האגוז. פעם אחת הרווחתי אגוז כזה, הייתי אז בן 13-12.
האגוז נמצא אצלי עד היום – ומהווה קמיע.
 
כאשר חגגו 25 שנים לבית ערכו אירוע מיוחד בפסח, עם אורחי כבוד, וביניהם שר החינוך הפולני ו'מיס יודיאה' – מלכת היופי היהודייה, שהוזמנה במיוחד לאירוע.
 
חנוכה:
בכל חנוכה הייתה הצגה.
 
 
התורנויות וסדר היום
התורנויות היו הגשת אוכל והורדה מהשולחן.
 
סדר היום:
קמים ב-6:00 בבוקר, ילד אחד היה מעיר את כולם. ישנו בשני חדרים – חדר אחד לבנים, חדר אחד לבנות.
שותים שמן דגים, ועושים התעמלות בוקר – חובה.
 
היה חדר שבו אפשר היה להגיד קדיש אחרי מוות.
 
את הכול קורצ'אק עשה עם הילדים.
 
אח"כ היה גונג שהודיע על ארוחת בוקר.
 
יציאה ברגל לבית הספר – חלק מהילדים למדו לפני הצהריים וחלק אחרי הצהריים. סטפה הייתה עומדת עם סל של סנדוויצ'ים טעימים, ומקפידה שאף ילד לא יצא בלי סנדוויץ'.
 
חזרה מבית הספר וארוחת צהריים – יושבים במקומות קבועים, ואסור להחליף מקומות.
 
אחרי האוכל היינו מכינים שיעורי בית, ואז היינו חופשיים לשחק. לקרוא עד הערב.
 
שוב גונג, ארוחת ערב. אחר כך קצת משחקים והולכים לישון.
 
לא היה לנו קשר עם הילדים מבית היתומים הפולני שקורצ'אק הלך אליו שלוש פעמים בשבוע.
שאלתי את עצמי למה הם לא חיפשו ליצור איתנו קשר.
 
הגלויות
גלויות הזיכרון האמנותיות ניתנו לילדים שאספו 500 יחידות עבודה. יחידות עבודה ניתנו על עבודה בבית, קימה מוקדמת בבוקר, טיפול בילדים חדשים ועוד. אני, לצערי, לא קיבלתי הרבה גלויות, רק על עבודה קיבלתי. על קימה מוקדמת בבוקר – לא קיבלתי, כי תמיד היה קשה לי לקום. אבל במלחמה זה הציל אותי – כי יכולתי להירדם למרות הרעב.
 
היחס לארץ ישראל
היה לנו יחס מאוד חם ליישוב היהודי בארץ. בית היתומים, שהיה א-פוליטי לחלוטין, תרם בכל חודש 50 זלוטי לקרן קיימת. כשהיה בעין חרוד קורצ'אק לא רצה להיות לעול על הצעירים.  
 

הפרידה והסוף של קורצ'אק, סטפה והילדים
בגיל 14 היינו צריכים לעזוב את הבית. התחלתי כבר ללמוד מקצוע בחוץ, ואוכל ולינה כבר לא קיבלתי שם. לקורצ'אק לא הייתה ברירה – למקום שלי כבר חיכו הרבה ילדים אחרים. היה מותר לבוא, להתייעץ עם ד"ר וסטפה, לראות את החברים, אבל לא לאכול, כי יש אחרים.
 
בשנת 1939 כבר לא הייתי בבית, ובאתי להתייעץ עם ד"ר מה כדאי לעשות – להישאר או לברוח. גבול רוסיה עוד היה פתוח וקורצ'אק אמר לי לא להישאר בפולין.
 
על מותו של קורצ'אק נודע לי בשנת 1943. קראתי על כך בספרון שהוציא ההיסטוריון ברל מרק אחרי מרד גטו ורשה. היה לי מובן מאליו שקורצ'אק הלך עם הילדים. גם סטפה נספתה עם הילדים. מרינה פאלסקה מתה ב-1944 מהתקף לב.
 
בשנת 1947 רציתי להיכנס לבית, אבל לא נתנו לי. למעשה, משנת 1939 לא הייתי בבית. ב-1997 – 85 שנה מיום הקמת הבית ו-70 שנה מיום עזיבתי את הבית – נסעתי לבקר במקום עם נכדתי. הביקור היה מאוד קשה.
 
היום יש שם בית לילדים ממשפחות הרוסות בגילאי 21-7. הם לומדים שם ועובדים שם.
בארץ כיום חיים 10 חניכים מהבית ו-3 מדריכים מ'הבורסה'".
 

 

הדפסשלח לחבר
Share |
דרונט בניית אתרים