פייסבוק
תרמו לנו
ניוזלטר
ארועים
שמאל עליון גוול
גדול תחתון
הפעילות בסיוע ועידת התביעות

גיליון מס' 2 - מאמר מערכת

ד"ר דליה פרל אולשוונגשלום לכם,

 

מתנהל היום ויכוח ציבורי נוקב לגבי מי צריך לקחת אחריות על זיכרון השואה. האם זו המדינה? או שכל גוף צריך לדאוג לעצמו? זה אינו רק דיון על הפרטה כן או לא, או האם במדינת ישראל הקטנה פועלים יותר מכוני שואה למטר רבוע מבכל מדינה אחרת, אלא דילמה אמיתית הרובצת לפתחנו. בעידן בו דור ניצולי השואה הולך ונעלם (לפי הסטטיסטיקה האחרונה, כל יום נפטרים, ,לצערנו 25 ניצולי שואה!) זה אולי חלק מהעניין. השואה אינה נכס של המדינה. היא גם אינה שייכת לפרט כזה או אחר. היא שייכת לכולנו - ואולי לא רק המדינה צריכה לקחת עליה אחריות. אם השואה היא חלק מהזהות הישראלית שלנו - בין אם יש לנו קשר משפחתי אליה, או לא, בין אם נרצה או לא, זיכרון השואה משפיע על זהותנו ועל התנהלותנו בחברה הישראלית (ראו מחקרם המקיף של ד"ר כהן ובר און כהן בנושא).

 

בעידן שבו שולט חוק ההיצע והביקוש, שבו ההתייחסות פרטנית ואישית, אולי, זהו בעצם המבחן הציבורי ההגון ביותר. זיכרון השואה כערך חברתי יצטרך לעמוד במבחן הזמן - האם לציבור עדיין יהיה אכפת? מצד אחד, ובמידה רבה של צדק, חלק גדול מאחריות זו מושם על כתפי מוסדות השואה. היכולת להגביה עוף ולהרחיק ראות, היכולת לשרוד ולהישאר רלבנטיים לציבורים מגוונים בחברה הישראלית ובקהילה הכלל-עולמית, יהיו "הקלף" המנצח של מכוני השואה.

 

מצד שני, זה תלוי גם בכם, הקוראים. היום לא מספיק רק להבין שזה חשוב. לא די בדקת דומייה שנתית. היום, 65 שנים אחרי אימי השואה, צריך לעשות משהו הרבה יותר אקטיבי. במאה ה-21 אתם, הקוראים, נקראים לקחת אחריות אישית. לעצב את המציאות כפי שתרצו אתם לחיות בה, ליצור את העולם אותו תרצו להשאיר עבור ילדיכם. אחד הלקחים החברתיים המשמעותיים ביותר עבורי נמצא במשפט שטבעה חווקה פולמן רבן, ניצולת שואה, ממייסדות קיבוץ לוחמי הגטאות, "במה אתם מורדים?" שאלה שהופנתה במקור לבני נוער ובעצם לכולנו. על מה אתם נלחמים היום? על החיים שלכם? על ילדיכם? על החירות שלכם? על חופש הביטוי, על חופש העיסוק, על שוויון בין בני האדם? כל אלה אף פעם אינם מובנים מאליהם. יש להילחם עליהם כל פעם מחדש, גם היום, בישראל 2011.

 

לפני חודש הקמנו מיני אתר חדש המאגד את כלל הפעילויות המתקיימות בבית לוחמי הגטאות, חלקן הגדול עוסק במשמעויות השואה להיום, ומטפח את תודעת האחריות האישית והקהילתית. פעילויות אלו מתקיימות הודות לתרומתם של ישראלים אכפתיים וחמים. חלקן עוד מחכה לתרומתכם. איך תיראה החברה הישראלית עוד 10, 20, 30 שנה? זה תלוי גם בך.

 

בואו והצטרפו לתרומה לאיכות החברה בישראל.

 

ד"ר דליה פרל-אולשוונג
מנהלת השיווק וההסברה של בית לוחמי הגטאות

הדפסשלח לחבר
Share |