פייסבוק
תרמו לנו
ניוזלטר
ארועים
שמאל עליון גוול
גדול תחתון
הפעילות בסיוע ועידת התביעות

על התערוכה "הכי קרוב לאמת"

שלום,

כשם שדפוסינו הבוגרים עוצבו בילדותנו המוקדמת מבלי שנהיה מודעים לכך, אני מאמינה כי השפעת השואה על היבטיה על כל אדם – גם היא תוצאת אירועים אותם ניתן לכנות "מכוננים" במפגשים הראשונים של הצעיר עם המציאות הקרויה שואה.

לי זכורים שני אירועים כאלה בהיותי נערה צעירה. האחד – מפגש עם ספר שממנו נדף ריח שונה, אחר. כריכתו רכה ולבנה ועליה צויר מגן דוד כשבמקום קווים היו בו חוטי תיל – טרבלינקה.

המפגש השני התרחש בקן של "השומר הצעיר", קן על שם מרדכי אנילביץ'. בשבת ההיא העלו בקן מחזה על המרד בגטו ורשה. אחותי הייתה בין השחקנים הראשיים ומסר ההתנגדות וההקרבה היה מובהק ומילא אותי באידיאלים וברצון להשתייך לצעירי הגטו.

תפישת ההתנגדות היהודית בשואה התעצבה אצלי באופן בלתי מודע בערכים דיכוטומיים על פי שני האירועים המכוננים הללו – התנגדו או לא התנגדו.

בבית לוחמי הגטאות ישנה תערוכת קבע העוסקת בהתנגדות היהודית בשואה. דרכה התחלתי את המסע המעמיק שלי לנבכי המציאות המורכבת של אירועי השואה והנוכחים בהם. עם הזמן הבנתי שמושגי ההתנגדות שלי צבועים בגווני שחור-לבן.

כמנהלת חטיבת המוזאון בבית לוחמי הגטאות, נפל בחלקי להיות שותפה להפקת תערוכה, במסגרת התערוכות המתחלפות של המוזאון. בתערוכה זו מוצגות יצירותיו של האמן אריך ליכטבלאו-לסקלי. בהיותו אסיר בגטו טרזין ביטא לסקלי את חוויותיו בציור, כפי שעשו זאת אמנים אחרים שהגיעו לטרזין.

לסקלי בחר להעביר את חוויות הגטו באמצעות קריקטורות ומכאן ייחודיות יצירותיו, המלמדות אותנו על כוחו של היחיד, שבמציאות הכאוטית מצא דרך לתת ביטוי לעצמו ודרור לרגשותיו. אם להשתמש במטבע לשון אותו טבעה מרים נוביץ' ז"ל, מייסדת אוסף האמנות של בית לוחמי הגטאות, הרי שאנו מדברים על "מרי רוחני".

בדיאלוג שאנו מקיימים עם אירועי השואה אני רואה תהליך הלובש צורה ופושט צורה. תהליך זה מתרחש כשאנו נחשפים לאירועים המשנים אצלנו את נקודות המבט הקודמות. התערוכה "הכי קרוב לאמת" מהווה נדבך נוסף ומשמעותי בהתבגרות תפישתנו את ההתנגדות היהודית בזמן השואה.

בברכה,

אוולין אקרמן
מנהלת חטיבת המוזאון

 


כיוון שגם רופאים סובלים מרעב – טבח תמיד מקבל יחס מועדף.
[על הדלת] שעות קבלה: 12-9
אלי, 1943, גטו טרזין, שחזור
דיו קליגרפי, גואש על נייר
כאן רואים את המתרחש אצל הרופא. גם הרופאים סובלים מרעב, והטבח, שיש לו גישה לאספקה, מביא משהו לרופא – וכך זוכה לקבל "יחס מועדף": הוא מתקבל בלי לחכות בתור

 

הדפסשלח לחבר
Share |