בית לוחמי הגטאות
הזמנה
עגלת הקניות שלך ריקה.

המלחמה בברית המועצות והתנועה הפרטיזנית

 

היטלר ראה בכיבוש המזרח צעד הכרחי כדי לגבור על בריטניה הגדולה וכדי להפוך את גרמניה לכוח השליט באירופה. במרחבי ברית המועצות הסובייטית ראה היטלר את "מרחב המחייה" של העם הגרמני ובאוצרות הטבע של ברה"מ ראה את מקור האספקה החיונית לפיתוחו של הרייך הגרמני.

 

ב-22 ביוני 1941 התקיפה גרמניה הנאצית בעוצמה רבה עם כשלושה מיליון חיילים את ברית המועצות במבצע צבאי מהיר שזכה לשם "מבצע ברברוסה". תכניתה של גרמניה הייתה להלום בצבא האדום בשלוש חזיתות : בצפון לכבוש את לנינגרד, במרכז - לעלות על מוסקבה ולכבשה תוך שבועות מעטים, ובדרום - להגיע בהקדם האפשרי אל מקורות הנפט בקווקז . המלחמה הייתה אמורה להיות מלחמת-בזק. ואמנם הצליח צבא הנאצים, הוורמאכט, למוטט עוד בימי המלחמה הראשונים את כוחות הצבא האדום, שחנו בארצות הבלטיות, בביילורוסיה ובאוקראינה המערביות. הכוחות הגרמניים הגיעו במצעד-בזק עד לנינגרד, שבאה במצור, ועד מבואות מוסקבה.

חיילים וקצינים סובייטיים למאות-אלפים הלכו בשבי. רק מעטים יחסית הצליחו לסגת או לפרוץ אה טבעת הכיתור. שרידים מעטים מן הצבא המכותר, שסירבו להיכנע, פנו אל היערות והקימו את הקבוצות הפרטיזאניות הראשונות, אליהם הצטרפו פעילים מן המפלגה הקומוניסטית ופקידי הממשל הסובייטי במקום, שלא הצליחו להימלט עם הצבא הנסוג, וכן פליטי מחנות שבויים.

 

רבים מן החיילים ומן הקצינים הסובייטיים החליפו מדיהם בבגדים אזרחיים, הלכו לכפרים ונשכרו כפועלים במשקי האיכרים, בקוותם, כי בדרך זו יבלו את המלחמה. אך בשנות 1943-1942 החלו הגרמנים צדים אותם בכפרים וכולאים את הנתפסים במחנות או יורים בהם. החיילים לשעבר התחילו לברוח אל היערות, ושם היו מצטרפים אל הפרטיזנים. אך היו ביניהם גם כאלה, שהצילו את חייהם על-ידי בגידה בשרתם את האויב כסוכנים או בהצטרפם אל הפלוגות המיוחדות השונות, שהקימו הגרמנים למלחמה בפרטיזנים.

הממשל הסובייטי השאיר במקום לפני נסיגת הצבא, אנשים מהימנים לשם ארגון מחתרת בערים הכבושות. אף הוצנחו בשטחי הכיבוש שליחים מאת המפלגה הקומוניסטית ומומחים לפעולות חבלה וביון, שנטלו לידיהם את היוזמה להקמת המחתרת בערים הכבושות ואת הפיקוד על פלוגות פרטיזאניות ביערות.

מצעד נצחונו של הוורמאכט נבלם עוד בחורף 1941/42. הצבא הגרמני נאלץ לרתק כוחות רבים בחזיתות לנינגרד ומוסקבה, לעקפן ולפנות דרומה. את המכה הראשונה במלחמה זאת ספג הוורמאכט ליד מוסקבה (אוקטובר 1941 - ינואר 1942), וגם לנינגרד הנצורה עמדה בגבורה רבה. המלחמה נהפכה למלחמת-עמדות. נתברר, שה"בליץ" (מלחמת-הבזק) הגרמני נכשל, והמלחמה היא לאורך ימים, ואילו נצחונו של הצבא הסובייטי ליד סטאלינגרד, נובמבר 1942 - 2 בפברואר 1943, היה נקודת המפנה במערכה כולה.

 

הגרמנים הנהיגו משטר שוד, ביזה וטרור גם בשטחי ברית-המועצות הכבושים. ככל שנתארכה המלחמה כן גברו בגרמניה המחסור בתוצרת חקלאית ותעשייתית ובכוחות עבודה. את החסר להם נטלו מהארצות הכבושות. הם גזלו מן החקלאים את תוצרתם, את פרי עמלם ואף את בניהם ובנותיהם, שהביאום לעבודה בגרמניה. בחמש שנות המלחמה הסיעו הגרמנים אל ה"רייך" 5 מיליוני צעירים וצעירות לעבודת כפיה, ומפולין בלבד - 2,460,965 איש. בשנת 1944-1943 היו צעירי הכפרים הביילורוסיים והאוקראיניים, הנמלטים בהמוניהם ליערות, מחמת המצודים לעבודה, משמשים כעתודה לגדודים הפרטיזניים.

 

ה"רייך" הקים צבא מיוחד למלחמה בפרטיזנים בשטחי המזרח. במלחמה זו הועלו באש עשרות כפרים, ומאות אלפים מתושביהם קיפחו את חייהם.

 

הכפריים היו בורחים בהמוניהם אל היערות והגבירו בכך את כוחה של התנועה הפרטיזנית. בחטיבות הפרטיזאניות הסובייטיות, בביילורוסיה ובאוקראינה, נלחמו אלפי פרטיזנים יהודים.

הדפסשלח לחבר
Share |
לשאר חלקי הפרק
כיבושה של פולין ותנועת ההתנגדות הפולנית
כיבוש מדינות אירופה המערבית והבלקנים
דרונט בניית אתרים