בית לוחמי הגטאות
הזמנה
עגלת הקניות שלך ריקה.

הגטו לאחר הגירוש

 

אחרי הגירוש נותרו בגטו וארשה כ- 35,000 יהודים "לגאליים" הקשורים למקום עבודה מסוים ועוד כשתי רבבות ויותר "בלתי-חוקיים", המסתתרים במרתפים, בחורים ובמחבואים בין החורבות. היו אלה שרידים עלובים של קהילה גדולה ופורחת, הגדולה בקהילות ישראל באירופה; והנותרים - רובם אנשים מיותמים ושכולים, שקיפחו הורים, אחים ואחיות, בנים ובני זוג.

 

למעשה, שוב לא היה גטו וארשה קיים. היו שלושה מחנות נפרדים, מוקפים חומה אחת פנימית, המנתקת כל מחנה מחברו, וחומה חיצונית - שהקיפה את שטח הגטו כולו, והפרידה בין עיר-המוות ובין ווארשה הפולנית, "השופים" - היו בתוך הגטו וגם מחוצה לו, אך גם אלה שהיו מחוץ לגטו הוקפו חומות.

 

א) באזור שכונה "בתי מלאכה למברשות" (בערשטער-שטפ) - והוא הקטן מכולם - נמצאו בתי המלאכה של "מנהל האספקה הצבאית" ועבדו שם כ-4,000 איש.

 

ב) במחנה שנקרא "גטו טבנס-שולץ" - נמצאו בתי מלאכה רבים: של טבנס-שולץ, של קורט רריך ושל תעשיינים גרמניים אחרים, במפעל טבנס - המפעל הגדול ביותר בגטו - תפרו מדים לצבא, ועבדו שם 12,000 פועלים יהודים.

 

גם במפעל רריך והופמן תפרו מדים. כאן נמצאו גם מפעליו של הרמן בראואר, בהם עבדו 4,500 יהודים, וייצרו מוצרי-עור, אפודות וגרבי צמר, כובעי-פלדה ותוצרת נייר ומוצרים כימיים. בבית החרושת "טראנסאויה" - ייצרו חלקי מטוסים, ובמפעל האלמן ייצרו אלפי הפועלים רהיטים, שנועדו ל"רייך".

 

התפוקה בשופים הייתה קטנה, במפעלים מסוימים אף חיבלו בייצור. בשופים פשטה השחיתות. בעלי המפעלים ומנהלי העבודה (ביניהם גם יהודים) לקחו שוחד ללא בושה ומכרו את מקומות העבודה, שנחשבו כהצלה מפני הגירוש, למרבים במחירם, ואילו הפועלים האמיתיים נוצלו ללא רחמים. מאידך גיסא היו מפעלים, שניהולם יהודים הגונים, ובהם מצאו מחסה פעילי-ציבור ואנשי מחתרת. כאלה היו מפעלי הנגרות "או.ב.וו", שניהל אותם המהנדס אלכסנדר לאנדוי (מבעליו הקודמים של המפעל). אפוטרופסה של תנועת "השומר הצעיר" היה ונאמן המחתרת. במקום עבודה זה היו "רשומים" מנהיגי תנועת "השומר הצעיר" ומפלגת פועלי-ציון שמאל. שם קיימו את ישיבותיהם ומשם ניהלו את עבודתם הפוליטית. שם מצאו להם מקלט ובים מפעילי "עונג שבת" - הארכיון המחתרתי של הגטו.

 

ג) המחנה השלישי היה ב"גטו המרכזי", ובו היודנראט ומוסדותיו וה"ווארטחרפאסונג" - יחידת ס.ס, שתפקידה היה לרכז את רכושם של היהודים הנרצחים.

 

בין המחנות האלה - שטח ריק, עיר מתה ושוממה במקום ששקקו בעבר חיים. בשטח הפקר זה כלול גם רחוב דז'ילנה - בו שכן בעבר מרכז "החלוץ", ובשכנותו רחוב פאוויה, עם בית הסוהר המרכזי ה"פאוויאק", בו נחבשו והוצאו להורג על פשעים חמורים, בעיקר פוליטיים, יהודים ולא יהודים. היה גם מחנה רביעי, קטן ונידח, ברחוב פרוסטה, בשטח "הגטו הקטן" שחוסל עוד ב1942-. גם הוא שייך היה לטבנס.

 

בתי המגורים היו אף הם צמודים לשופ. הכניסה לאדם זר - שלא מעובדי השופ - הייתה אסורה.

 

הגרמנים נתנו זכות-קיום רק לפועלים, שהיו צמודים לשופ מסוים. על כל השאר נגזר להיעלם. לשופים שבצד הארי היו הפועלים היהודים יוצאים לעבודתם בסך ובליווי משמר.
על הסדר בתוך השופים בגטו שמרו אנשי ה"ווארקשוץ" - משטרת המפעלים המיוחדת; בגטו - יהודית, ובחוץ - פולנית וגרמנית.

תנאי החיים של שארית הפליטה של יהודי וארשה מעתה - תנאי עבדות ממש היו, ובעליהם הגרמניים אדונים להם, לחיים ולמוות.

 

דו"ח של המחתרת היהודית, שנשלח ללונדון באמצעות דרכי התקשורת של המחתרת הפולנית, מתאר את סדר יומו של הגטו בתקופה ההיא שלאחר הגירוש הגדול:
"משעה שש עד שמונה בבוקר רבה התנועה ברחובות - קבוצות יהודים העובדים בשופים שונים מתאספים בשלשות, כדי לצעוד יחד אל מקומות העבודה. המצעד עובר בקצב עצבני מלווה שריקות וצעקות של מנהלי הקבוצות ומהלומות ה"ווארקשוץ" הגרמני. הכל ממהר אל השער היחיד של הגטו, בהצטלבות הרחובות גנשה וזמנהוף. משם הולכים בליווי "וארקשוץ" וחיילים למקומות עבודה. אחרי שמונה בבוקר שורר בגטו שקט איום. הרחובות מתו - איש אינו נראה. רק דהרת מכונית או שעטת אופנוע עם אנשי ס.ס מחיה לרגע את בית הקברות של הגטו. בשעת הצהרים נראות ברחובות עגלות בתי החרושת השונים טעונות דודי מרק לעובדים בשטח הבלוק. בשעת שש בערב קמים הרחובות לתחייה. לאט לאט חוזרים מן השופים וממקומות עבודה מחנות יהודים עייפים. התנועה נפסקת עד מהרה, כי בא הערב, ואתו הפחד מפני משמרות הגרמנים".

 

על שוכני הגטו הזעיר, אשר נשאר לפליטה אחרי הקזת הדם האיומה של חודשי יולי-ספטמבר 1942, איימה סכנת מיתת-רעב. כל המלאי וכל האמצעים הכספיים נדלו זה כבר. היהודים מכרו בפרוסות את שארית לבושם ואת כלי ביתם האחרונים. נוסף על כך ריחפה מעל ראשיהם תמיד הסכנה, שהגירוש עומד להתחדש. מסיים ואומר הדו"ח, הנזכר לעיל:

 

"היהודים דוכאו לגמרי מבחינה נפשית, הסיוט של גירוש חדש לטרבלינקה מענה את היהודים בלי הרף. השיחות המתנהלות בלילות הארוכים של נדודי שינה הן - מתי שוב?!"

הדפסשלח לחבר
Share |
לשאר חלקי הפרק
מאחורי החומות
שלטון הגטו היהודי
הרעב וגורל הילדים
המאבק הפנימי על דרך הגטו
תנועות הנוער נערכות להתגוננות
הגוש האנטי-פשיסטי
"מבצע ריינהארד" והגירוש הגדול מגטו וארשה
הקמת הארגון הלוחם מיסודו של ה"חלוץ" ופעולותיו הראשונות
הארגון היהודי הלוחם יוצא למרחב
סילוק הבוגדים ורכש נשק
דרונט בניית אתרים