פייסבוק
תרמו לנו
ניוזלטר
ארועים
שמאל עליון גוול
גדול תחתון
הפעילות בסיוע ועידת התביעות

אחרוני הלוחמים מגטו צ'נסטוכובה: "אנו מוכנים להתנגד בנשקינו"

"יום שני, 21 בספטמבר 1942, יום כיפור. בעיר שוררת אווירה קשה מאוד, בתי המדרש צפופים יותר מאשר בשנים אחרות. באוויר מרחפות שמועות שונות. יהיה היום מצוד גדול... לא חסרים אופטימיסטים המנסים להסביר... הבכי בבתי המדרש גובר. המאמינים חושבים: הרי היום יום כיפור, אולי יצליחו למנוע את רוע הגזרה".

בתיאור זה של ערב האקציה בגטו צ'נסטוכובה פתח בולק (דב) גבירצמן, איש "השומר הצעיר" וממנהיגי "הארגון היהודי הלוחם" בצ'נסטוכובה, את יומנו (היומן נכתב בשנת 1944 במסתור אצל משפחה פולנית).

 

בולק (דב) גבירצמן (1995-1915) ממנהיגי "הארגון היהודי הלוחם" בגטו צ'נסטוכובה

חודשיים מאוחר יותר, בדצמבר 1942, הוקם בצ'נסטוכובה סניף "הארגון היהודי הלוחם", אשר שמר על קשר עם מפקדת הארגון בוורשה, ולמפקדו נתמנה מויטק (משה) זילברברג, איש "השומר הצעיר". ב-4 בינואר 1943 נערכה בגטו אקציה נוספת. דורקה שטרנברג-ברם, לימים – ממייסדות קיבוץ לוחמי הגטאות, נכחה באותו בוקר בכיכר:

"פתאום אנחנו שומעים ירייה או שתיים, צריחות של גרמנים (שנפצעו) – 'בנדיטים' ולא ראיתי מה קורה. הייתי נמוכה ולמרות שעמדתי על קצות האצבעות כדי שאני אהיה גבוהה יותר ולא איראה כקטנה, וזה יציל אותי ממשלוח, לא ראיתי מה קורה. פתאום אנחנו רואים שהגרמנים לקחו מתוך היהודים שנותרו לאחר המשלוח לטרבלינקה (כל הנשארים היו צעירים) 25 בחורים ובחורות – ולנגד עינינו ירו בהם אחד-אחד".

רצח האנשים במקום היה תגובה לתקיפתם של שני קצינים גרמנים על ידי שניים מחברי האי"ל, מנדל פישלביץ' ויצחק פיינר, אשר נורו במקום. לאחר השחרור, עם העברת גופות הנרצחים לקבורת קבע, התגלה פתק בתוך בקבוק באדמה, בו נכתב: "מנדל פישלביץ' נפל מות גיבורים מידי הקלגסים ביום 4 בינואר 1943. כבוד לזכרו".

 

פתק שהוטמן בבקבוק סמוך לקברו של מנדל פישלביץ', חבר הנהגת האי"ל בגטו צ'נסטוכובה

שנה וחצי מאוחר יותר, בסוף יוני 1943, חשפו הגרמנים את בונקר הלוחמים בצ'נסטוכובה ובהיתקלות עמם נפלו כל יושביו, ביניהם גם מפקד הארגון, זילברברג. בספטמבר 1944, כתב גבירצמן, שהוזכר לעיל, ממקום מחבואו לסוכנות היהודית בירושלים:

"חברים יקרים! בימים הקשים לנו ביותר אנו מבקשים להעביר אליכם צוואה זו, שהיא של קבוצת פרטיזנים יהודים, אשר התארגנה באופן אקראי משרידי מגיני הגטו, חברי האי"ל... אנחנו כותבים מכתב זה כשבכל רגע יכול להגיע המוות. אנו מוכנים להתנגד בנשקינו."

                      

מתוך מכתבו של בולק גבירצמן לסוכנות היהודית בירושלים, ספטמבר 194
4

מכתב זה, כמו כל שאר המסמכים שהוזכרו לעיל, הינם פרטי מקור השמורים וניתנים לעיון בארכיון בית לוחמי הגטאות.

 

לכתבות קודמות בנושא 70 שנה למרד

הדפסשלח לחבר
Share |
ממכמני הארכיון: "70 למרד"
"צריך לעשות הכול כדי להצילם": שיתוף פעולה בין ארגוני המחתרת לאחר מרד גטו ורשה
אבא קובנר: מנהיג, משורר ולוחם
שתי קהילות: ניסיון הצלה, מרד ולחימה ביערות
קינתו האישית של יצחק קצנלסון