פייסבוק
  • כתבות
  • כתבות
  • כתבות
  • כתבות
תרמו לנו
ניוזלטר
ארועים
שמאל עליון גוול
גדול תחתון
הפעילות בסיוע ועידת התביעות

בית לוחמי הגטאות אבל על פטירתו הפתאומית של עקיבא פרבר

בצער רב אנו מודיעים על פטירתו של עקיבא פרבר, עובד ה"בית" מזה עשרות שנים.

 

עקיבא התחיל לעבוד במוזאון בסוף שנות השבעים, כאשר הנוף היה שונה. הקיבוץ המאוחד, מפלגת העבודה, תנועות הנוער החלוציות – עוד היו חלק מרכזי מן המרחב הציבורי, קניונים טרם קמו על חורבות מפעל אתא, ג'יפים של משמר הגבול לא החליפו משמרות בכניסה לרפא''ל, וצומת אפק היה פקוק יותר. עקיבא היה יוצא בכל בוקר במכוניתו מקיבוץ אפק, לוקח אתו את יו''ר הוועד המנהל של בית לוחמי הגטאות, אברהם גבלבר, אוסף בדרך את מירי בן שושן, וביחד היו נוסעים אל המוזאון, אל עבודה ייחודית שיש בה שגרה תוססת, עבודת צוות חברית ושאר רוח חינוכי, היסטורי וערכי.

עד 1982 עבד עקיבא בהנהלת חשבונות. באותו זמן התעקש ללכת בקביים על משטח הגרנוליט סביב המוזאון, והסיגריה התורנית ידעה שהיא צריכה לחכות בסבלנות עד שהוא יפנה אליה. במחלקת הנהלת החשבונות היה עקיבא מקליד דוחות ומכתבים במכונת כתיבה. בהמשך, ב-1982, עבר לעבוד בספרייה, ושם הוסיף להקליד מסמכים, אם כי באוריינטציה אחרת – כותרי ספרים, תכתובות ועוד. בסוף שנות ה-90 עבר לעבוד במרכזיית המוזאון, ושם התמיד לעבוד עד אמצע השבוע האחרון. עקיבא הופקד על סניף הדואר במוזאון, על מרכזיית הטלפונים, על שירותי הפקס.

עקיבא היה מסביר פנים ובעל חוש הומור. כשהוא היה מתחיל לדבר בקולו הנעים, היה אפשר לעקוב אחרי הניצוץ השובב הנדלק בעיניים שלו - ואז להבין שמה שהוא מספר לך זה לא סתם מידע יבש, אלא שאתה נמצא בעיצומה של בדיחה שעוד רגע תשחרר אותך בפרץ צחוק. המיקום של המשרד שלו בכניסה למוזאון היה אידיאלי: ברכת שלום לבבית והלצה חינם לכל מי שהתחיל את יום העבודה.

עקיבא אהב את החיים ובחר למלא את זמנו בדברים שהוא אוהב. קודם כול, המשפחה שלו. הציורים והתצלומים של בנותיו היו תלויים על קירות משרדו, וכשהיה מדבר עם בנותיו בטלפון, הקול שלו היה נעשה רך עוד יותר מכרגיל: הוא היה אבא אוהב ומסור. שנית, עקיבא אהב ספורט. לפנים היה משחק טניס שולחן, אחר כך עבר לכדוֹרֶת, ומדי פעם נוסע לתחרויות בין-לאומיות בחו''ל. כאשר כמה ימים ברצף לא הופיע הצחוק שלו במשרד משמאל, ידעת שהוא משחק עכשיו מעבר לים. חוץ מזה הוא גם היה אוהב לצלם, התעניין בנעשה בארץ ובעולם ועקב אחר התפתחויות פוליטיות. את המגבלה הפיזית שלו הוא הניח בצד. הוא שירת את עצמו לבד,  לא נתן לאיש להרגיש שיש לו קושי, ומעולם לא ביקש יחס מיוחד. את העבודה שלו עשה עקיבא במסירות ומכל הלב. בכל שנות עבודתו במוזאון ידע עקיבא ליצור קשרים והיה אהוב על כל עובדי הבית. אנחנו, אנשי בית לוחמי הגטאות, מתאבלים על מותו הפתאומי של חברנו. יהיה זכרו ברוך. 

הדפסשלח לחבר
Share |