פייסבוק
  • כתבות
  • כתבות
  • כתבות
  • כתבות
תרמו לנו
ניוזלטר
ארועים
שמאל עליון גוול
גדול תחתון
הפעילות בסיוע ועידת התביעות

דורקה שטרנברג 2018-1924

דורקה שטרנברג (היא דבורה ברם) נולדה ב-10 בינואר 1924 בצ'נסטוכובה, פולין. הוריה ובני משפחתה היו מחסידי הרבי מגור.
דורקה הייתה הבת הבכורה, אחריה נולדו דוד-שמואל  וגולדה.
היא למדה בגימנסיה היהודית ובמקביל הייתה חניכה בתנועת הבנות הדתיות "בית יעקב".

בימי המלחמה הייתה המשפחה בגטו צ'נסטוכובה. באוקטובר 1942, באקציה בגטו, הופרדה דורקה מבני משפחתה ונשלחה לעבודות כפייה. ראשית נשלחה לעבוד בחקלאות ולאחר מכן – במפעל "האסאג" מפעל לייצור תחמושת בצ'נסטוכובה.
בני משפחתה נרצחו בגטו ונטמנו בקבר אחים.

דורקה שאבה את כוחותיה, לדבריה, משני מקורות – הבית וזיכרונותיה ממנו, וחברותיה, שהיו עמה בעבודות הכפייה. הן היו חבורה מלוכדת, התחלקו במזון וחיזקו האחת את השנייה בזמנים הקשים. החברות עמן ליוותה את דורקה שנים רבות.

בינואר 1945, במהלך פינוי מחנה "האסאג", ברחו דורקה וחברתה, ולמחרת הגיעו לאזור ששוחרר על ידי כוחות "הצבא האדום".
דורקה וחברותיה חיו בקומונה בצ'נסטוכובה והיו בקשר עם אנשי תנועת ה"בונד", עד שבפברואר הגיע לעיר יצחק "אנטק" צוקרמן, כדי לשכנע את בני הנוער היהודי שבקומונות להצטרף לתנועת "החלוץ" הציונית.
לאחר התלבטות החליטה דורקה לנסוע לוורשה ולהצטרף לתנועה החלוצית.
בוורשה הצטרפה לקיבוץ הראשון של תנועת "דרור".
עד שנת 1950 עבדה דורקה בבתי ילדים שונים של תנועת "דרור" בפולין. היא השתתפה בסמינרים חינוכיים של התנועה והשקיעה את כל מרצה בעבודה החינוכית עם הילדים ובהכנתם לעלייה לארץ ישראל.
בכל פעם שקבוצת ילדים עמדה לעזוב ולעלות לארץ נערך ערב פרידה, בו שרו שירים ודיברו על הגשמת חלום העלייה לארץ ישראל. זיכרונותיה מערבי פרידה אלה מקבוצות הילדים, כמו גם שירי חלוצים ביידיש, נשארו יקרים ללבה כל השנים.

עם הגעתה לארץ ב-1950 הצטרפה דורקה לקיבוץ לוחמי הגטאות. בקיבוץ הכירה את יצחק שטרנברג, ניצול שואה אף הוא, ויחד הקימו בית ומשפחה לתפארת.
בקיבוץ עסקה דורקה בחינוך: הייתה מורה בבית הספר (עסקה גם בחינוך מיוחד) ובהמשך ניהלה את בית הספר של הקיבוץ.
ב-1987, לאחר פרישתה לגמלאות, הצטרפה לצוות "המרכז הלימודי" שהוקם באותה שנה בבית לוחמי הגטאות. דורקה עבדה במרכז הלימודי כ-25 שנה והייתה חלק בלתי נפרד ממנו כמעט עד גיל 90.
עד ימיה האחרונים הרגישה דורקה חלק בלתי נפרד מהמוזיאון והתעניינה כל שיכלה במתרחש בו.

זכות גדולה נפלה בחלקנו להכיר את דורקה: אישיות יוצאת דופן, המקרינה טוב לב, אופטימיות, אהבה ואהבת אדם.

יהי זכרה ברוך.


 

הדפסשלח לחבר
Share |