כי אחיה ואספר / מרדכי (מוטק) גולהכט

זהו סיפורו של מרדכי (מוטק) גולדהכט, יליד ורשה שבעיצומה של המלחמה ברח מהגטו, כשהוא נעתר לאביו שהפציר בו: "תברח בני מהגיהינום ואולי ישרוד אחד מבני משפחתנו".
במשך המלחמה – והוא רק נער צעיר – עבד בכפרים, התחבא ביערות והקים לו "משפחה חדשה" עם כמה מן הניצולים שפגש ביער. פעמים אין ספור ראה את המוות נגד עיניו. אך תושייתו והסיוע מפולנים שגילו נדיבות, אומץ ואצילות רוח באותם ימי-חשכה נוראים – סייעו לו לשרוד ולראות את ימי הניצחון והשחרור. עם סיום המלחמה הצטרף לקיבוץ של התנועות "דרור" ו" השומר הצעיר" בורשה, שהוקם מול חורבות הגטו. עסק בשליחות חלוצית במחנות העקורים בגרמניה.
המחבר עלה ארצה בעלייה ב', בראש קבוצת חניכים. בהיותו בלב ים, שמע את ההכרזה על הקמת מדינת ישראל ומיד ברדתו אל החוף הצטרף עם חניכיו – כניצולים רבים אחרים – לשורת לוחמי פלמ"ח- הראל, לקרבות על ירושלים. לימים לקח חלק בכל מערכות ישראל ושוחרר בדרגת רס"ן בתום מלחמת יום כיפור.
במשך קרוב לארבעים שנה מילא תפקידים במערכת החינוך, בעיריית הרצליה ובהנהלת רשת "עמל". ב- 1967 נבחר למועצת העיר הרצליה וב- 1977 זכה בבחירות כמזכיר מועצת הפועלים בעירו.
עם פרישתו לגמלאות יזם הקמת קרן מלגות לנוער וסטודנטים להנחלת זיכרון השואה, שבה הוא מכהן כמנכ"ל כבר עשר שנים.
מרדכי גולדהכט נשוי לפרומה, שאותה פגש במסגרת פעילותו התנועתית שלאחר המלחמה, אב לשתיים וסב לשישה.
"עדותו של גולדהכט מצטיינת באוטנטיות, ובה משתקף לא רק מה שעבר עליו אישית במלחמה, אלא גם מה שעברו נערים צעירים כמוהו בשואה, כמו גם תהליך השתקמותם העצמית תוך עלייתם לארץ והצטרפותם בסערת מלחמת העצמאות למגיניה ובוניה. מן הראוי שסיפורו של מר גולדהכט יוצג כמופת בפני הדור הצעיר של ימינו".
ד"ר נחום בוגנר, חוקר שואה