רק אתה ואני / אווה טורז'ינסקה

בשנת 1961 חלתה אווה טורז'נסקה במחלה קשה והובלה לניתוח. תוצאות הניתוח היו עגומות. נראה היה שחייה של אווה מגיעים אל קיצם, לפיכך הושמה בחדר נפרד. אחר-הצהרים בא בעלה לביקור, שנראה היה כביקור פרדה."האם ניתן לעשות עוד משהו למענך ולא עשיתי," שאל. "אני מאוד רוצה למלא עוד משאלה אחת." ואווה ענתה:"הבא לי עט ונייר". משהובאו לה העט והנייר – לא היה שום כוח בעולם שיכול היה להפריד בינה לבינם. שר הגורלות, שזיכה את אווה באריכות ימים, זיכה בעקיפין גם אותנו בספר מרתק, שנקרא בנשימה עצורה. מעשה-שלא-יאמן רודף מעשה-שלא-יאמן, רצף של מעשי נסים ותהפוכות המזל שכמעט לא שמענו עליהם בהקשר של השואה. תמונה רודפת תמונה ברצף כמעט קולנועי,כל תמונה מתארת פן נוסף של גדלות-נפש אנושית ובצידה נוולות בהמית – של גויים ויהודים כאחד.מעל לכל – מצטיירת דמותה של אישה צעירה שהודות לתושייתה מצליחה להימלט עם בנה הפעוט מאימת הנאצים, ואף לחזור לעיירת הולדתה, כדי למצוא את קרוביה שלה יושבים בביתה – והם, דווקא הם, מתכחשים, מתנכרים, ומאלצים אותה להמשיך לנדוד. דומה, שמפגש אחרון זה עם בני משפחתה הוא הקשה מכל הניסיונות שחוותה האם הצעירה בשנות נדודיה. העוצמה של הספר מקורה בשפה המאופקת, החסכונית, שבה מתוארים הדברים.

 המחברת חיה כיום בקרית מוצקין.